הם יהיו חיים מושלמים- פרק 1

אני זוכרת את הכל.את איך שההורים שלי התגרשו.
הייתי בת 7. לא הבנתי הרבה.או לפחות ככה חשבתי.
הריבים של אבא ואמא היו נוראים.אבא היה צועק, אמא היתה בוכה.
היו פעמים שאמא גם צעקה.אחרי מריבה כזו אבא היה טורק את הדלת ולא חוזר כמה ימים.
אמא היתה בוכה, היא ניסתה להסתיר, אבל תמיד ראיתי אותה.
אחי הקטן שון היה מבוהל,ותמיד ניסיתי להרגיע אותו.
אחרי כמה ימים אבא היה חוזר עם פרחים וחיוך מתנצל.אמא לא היתה חושבת פעמיים ומקבלת אותו.
ואני? אותי אף פעם לא שאלו.אני כבר חזרתי לנחש מתי אבא ילך שוב.כשהייתי כמעט בת 10, הם נפרדו.
אני כבר ידעתי שזה יקרה.אבא שכר דירה קטנה במרחק של חצי שעה מאמא.לפעמים הוא היה אומר לי "אני אוהב את אמא שלך" ואני הייתי שמחה.ואז כשהייתי בת 10.5, בראש השנה, אבא חזר.
זה היה ראש השנה השמח ביותר שהיה לי.ואחרי שבועיים, בסוכות, הוא עזב שוב. עם טריקת דלת שמהדהדת עד היום.
שון, עלה אז לכיתה א. הוא רב עם אבא. אחרי כמה זמן שון צעק:"תעזוב אותנו שוב!" ואבא פשוט קם והלך.
ומאז, אח שלי לא רצה לישון יותר לבד והפריע בבית הספר כל הזמן.