הם היו שלושה, ורק רצו להיות מאושרים.
אניס הלכה בראש מורכן, היה לה הרגל מגונה שכזה, אולי היא הייתה הבטוחה בעצמה מבין החבורה, במיוחד לאחר שהסתבר שלגרין כנראה לא היה את כמות הביטחון שהפגין ללא הפסקה, אניס לא יכלה שלא להיזכר כמה חייך, למרות הדברים שאכלו אותו מבפנים…
"רגע אחד! הייתכן! בן לא נראה כמו ערפד יותר?!" הוא צעק בהפתעה מדומה ביום ששערו של בנג'מין החל לחזור לצבעו הטבעי, גרין היה היחיד שכינה את בנג'מין בן, בעיקר בגלל שהוא היחיד שקיבל את הרשות לעשות זאת. "תשתוק, לך אין שום דבר להגיד על צבעי שיער." בנג'מין ענה בקוצר רוח, והצביע על שערו הכחול כהה של גרין. באותו בוקר מעונן, לפני חצי שנה. אפילו אניס החניקה צחוק. גרין הרים את ידיו תוך כדי הליכה בשביל המוביל לבית הספר. לחבורה היה מנהג ללכת יחדיו ללימודים, במיוחד בגלל שלא הייתה להם אפשרות אחרת. גרין כרגע הצטרף לתהלוכה שכללה את אניס, בנג'מין, וסילבר. "ואת נראית נפלא כרגיל גבירתי הנאווה." הוא המשיך באותו טון לעגני שקד קידה מוגזמת מול סילבר, שלבשה את חולצתה הכחולה הארוכה, שגרין נהג להגיד שהלמה אותה ביותר. גרין שנא את הצורה בה מתלבשת ומתנהגת סילבר בדרך כלל, גם אם לעג לה כמו לשאר החבורה, גרין חשב בסתר ליבו שהיא ראויה להרבה מזה. "מה איתי? עלי אתה צוחק היום?" שאלה אניס בחיוך, לגרין הייתה השפעה שכזו על אנשים, למרות שהיה קודר למדי בעצמו, אך הוא נהג לספר בדיחות מטופשות כדי להסתיר את העובדה שהוא קודר כל כך. "אל תדאגי רוזמרין יקרה, גם אליך לא חסרות לי בדיחות." היא בעטה ברגלו קלות, גרין נהג לכנות אותה בשמות של צמחי תבלין שונים ומשונים. "קראת לי רוזמרין לפני שבוע, אתה צריך להתחיל למצוא צמחים חדשים." היא אמרה בחיוך ממזרי. "שמעתי, ואקח לתשומת ליבי." הוא הצטרף לקצב הליכתם של השלושה. "אז מה חדש אצלכם?" שאל בעליזות, אף אחד לא ענה. הדבר היחיד שהיה חדש אצל בנג'מין הוא העובדה שכמה פצעי הצלפה נספו לגבו הדואב, הדבר שהיה חדש אצל סילבר היה שאתמול גילתה שגבר שפלרטטה איתו בחיבה עמד להכניס סם למשקה שלה, אצל אניס זה היה שאמה נעדרת מהבית כבר 36 שעות. "אני מבין…" הוא כמעט לחש, גרין התרגל לעובדה שכאשר חבריו מתעלמים משאלה לא כדי ללחוץ אליהם. בן רגע כבר הגיעו לבית הספר, נראה ששלושת חבריו של גרין איבדו מיד את אותם חיוכים קטנים שהצליח להעלות על פניהם לפני דקות אחדות, כעת השפילו את מבטם בשתיקה. "תרגעו, אף אחד לא מת. אין סיבה להראות כאילו אתם בלוויה." הוא אמר בקוצר רוח, למרות שידע בדיוק מה הסיבה שהם נראים כמו כנועים פתאום. היה זה ההבדל העיקרי בין גרין לחבריו, בעוד שהם נתנו לזרם לסחוף אותם, התנגשו בכל הסלעים בגוף כנוע וחיכו להפוגה שתבוא מעצמה, גרין עמד איתן ומוצק בתוך המים הגואשים, מנסה להדוף את מכות האבנים והמערבולות, אך בסופו של יום, הוא נשאר עם יותר חבורות. "והנה באים עופות הטרף." הוא לחש לעצמו שחבורת הנערים המגודלים שנהנו מלהציק לחבורה התקרבו לשם בצעדים מלאי חשיבות עצמית. גרין הכין עצמו לפגיעה בסלעים, הוא ידע שהיא תהיה כואבת.
"היי." אמר קול שהעיר את אניס ממחשבותיה, שהסתובבה גילתה את בנג'מין וסילבר מאחוריה, לפי מבטו של בנג'מין משהו לא טוב קרה, אולי אתמול בלילה, אולי הבוקר, אולי שניהם. "על מה חשבת?" סילבר שאלה בנסין להפיג את המחשבות הקודרות שהכבידו על אווירת המפגש. "על גרין." אניס ענתה בשקט, היא לא חשה את הצורך לשקר להם, הרי הם חשו בכאב בדיוק כמוהה. "אנחנו מאחרים לשיעור." אמר בנג'מין ופנה ללכת, אניס ידעה שאם בנג'מין מפציר בהן ללכת ללמוד סימן שהוא לא רוצה לדבר. היא גם צדקה, חלקית. באותו רגע בנג'מין לא חשב רק על חברו הטוב שכן על גורלו של ידידו חשב הרבה, הוא השתדל שלהימנע מכך, בעיקר בגלל שהמחשבות על מה שגרין עשה עוררו בו ספקות שאלות, מה מונע ממנו ללכת בעיקבותיו? אך לא, בנג'מין הרהר דווקא בחברותיו, הוא היה היחיד מבין שלושתם שהיו לו שני הורים, שכן אמה של סילבר בקבר ממזמן, ואביה… הוא נראה לאחרונה לפני שנה וחצי. לפעמים הוא תהה אם מזלו שפר עליו בעובדה זו. לאחר מכן גער בעצמו על המחשבות האלה, יש לו שני הורים, יש לו מספיק כסף ומספיק אוכל, אסור לו להתלונן. אך… הוא היה בטוח שאמה של אניס אהבה אותה, גם אם לא הצליחה להילחם בהתמכרותיה, או לא הייתה אחראית מספיק, היא אהבה את בתה, ומעולם לא הרימה עליה את ידה. מה בוא לא היה נותן בשביל להיות בטוח שאביו לא שונא אותו… מה לא היה נותן כדי לא לפחד לחזור הביתה. אך אלו הם חיו, והוא קיבל אותם, הוא קיבל את העובדה שהוא לא טוב, או יפה, או אמיץ, ולעולם גם לא יהיה. אך דבר אחד לא הצליח להבין, הוא לא הצליח להשלים עם העובדה שאינו חזק מספיק כדי לתמוך בחברותיו, פעם היו שלושה אנשים שבנג'מין ידע שהוא יכול לבטוח בהם, שלא ישפטו אותו. אחת מהם עברה דברים גרועים בהרבה, וידעה בדיוק מה אדם צריך בשעות הקשות, אחד מהם היה כה אמיץ, שלא היה לו אכפת כמה פחדנים אנשים אחרים, הוא קיבל אותם בכל זאת, אחת הייתה כה מבינה, טובה, חכמה, ורחמנית, שלא נזקקה לסיבה אחרת בשביל לתמוך בו.
הוא כל כך אהב ללטף את תלתליה השחורים והשבירים של אותה אחת…
תגובות (0)