הם היו שלושה, אז מדוע חשו כה בודדים?

"לא." לחש בנג'מין וניסה לחמוק מצדו של הנער גדול הגוף, עיניו החומות של הנער ננעצו בו בעוצמה. "אני לא חושב ששמעת אותי פריק, אמרתי לך לתת לי את הכסף שלך." בנג'מין השפיל את מבטו, הוא לא היה מוכן להיכשל פעם נוספת, אביו ישאל הרי מדוע לא קנה את הסיגריות שלו שיחזור הביתה, ואם בנג'מין יספר לו מה באמת קרה יכנה אותו אביו נמושה, ואם ישקר ויגיד שאיבד אותו פעם נוספת, ובכן דבר זה יזכה אותו בעונש הולם, עונשיו של אביו של בנג'מין לא היו נעימים כלל. לכן בנג'מין ניסה לחמוק מהנער חום-השיער פעם נוספת, אך זה חסם אותו בקלות. עיניו הבהירות של בנג'מין התמלאו אימה ששני חבריו של אותו נער נחלצו לעזרתו. בנג'מין פלט יבבה, כל חיו רק ניסה לרצות את הסובבים אותו, הוא ניסה לגרום לאביו להיות גאה בו, ולעמיתיו ללימודים לחבב אותו, אך נראה שלא משנה כמה פעמים וויתר, ונתן לכולם לקחת ממנו הכל, את רגשותיו, את מחשבותיו, הם עדיין שנאו אותו. בנג'מין ניסה להסתובב ולברוח אך אחד הנערים עצר אותו, מסדרון בית הספר היה ריק לחלוטין מלבד אותם נערים. כרזות עידוד ואליהן סיסמאות חסרות משמעות נתלו על הקירות הלבנים והמלוכלכים, 'תהיה נחמד על אחרים, והם יחזירו לך באותו מטבע' נכתב על אחת מהן, בנוסף לציור של הבולדוג, קמע בית ספרם של בנג'מין אניס וסילבר, נותן עוגת קצפת לארנב משונה כלשהו. בכל זמן אחר בנג'מין אולי היה משועשע מהאירוניה שבמצב הזה, אך כרגע היה מבועת לחלוטין. אחד הנערים חטף את תיקו השחור של בנג'מין, לוגו של להקת רוק כבד היה מוטבע על חזיתו, ורצועתו היחידה חצתה את חזהו הדקיק של בנג'מין עד שהתחברה לתיק שנח על ירכו. "מה יש כאן!" צעק אותו נער בשעשוע כאשר הפך את התיק ונתן לכל תכולתו יקרת הערך ליפול על הרצפה, בין היתר גם השטרות היחידים שהיו אמורים לשמש את בנג'מין לרכוש סיגריות עבור אביו בדרך חזרה מבית הספר, הייתה זו רק השעה הראשונה של הלימודים. ציורים גמורים למחצה ודפי תווים נפלו ממנו. עיניו התכולה של בנג'מין צדה את קצה ציורה של אניס, ועיניו התרחבו באימה שרץ לחטוף את הציור, אך הנערים המשועשים הגיעו עליו קודם, "מי זו? החברה שלך?" שאל אחד מהם בטון לעגני. "מי תהיה חברה של הסיסי המכוער הזה?" צעק הנער הראשון שאחז במפרק ידו של בנג'מין שבינתיים הפסיק להאביק, המילים שלהם היו אלא שהשתיקו אותו, הוא הרי ידע כמה הוא מכוער, לכן לא אכל, אך נראה שלא משנה כמה משקל השיל עדיין היה מכוער ושמן. אחד הנערים אסף את הכסף בעוד שהשני דוחף את בנג'מין על ערמת הניירות בצחוק גדול. "תחזירו את זה." הוא אמר בנסיון לקול תקיף, אך בעיקר נשמע כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי, דבר שהיה נכון למדי. "תשתוק חתיכת נמושה!" אחד מהם אמר "אדיוט!" צעק אחר "פריק מכוער!" בנג'מין קיווה שכך תיגמר המתקפה, כי לא יכל לעצור עוד זמן רב את הדמעות שנבנו בעיניו. "הוא בוכה!" צעק הנער הראשון בצחוק גדול "אני לא מאמין!" פניו האדימו מרוב צחוק, שני חבריו הצטרפו עליו. "תשתקו]…" בנג'מין ניסה לצעוק אך גל של דמעות חנק אותו, הוא אסף את כל הדפים במהרה, מנסה להימלט" מהמקום לפני שהן יפרצו החוצה. הוא דחף את הכל ברישול על תיקו, וברח משם, הוא זיהה את דלת חדר השירות במרחק, והתפרץ עליה במהירות, הרבה דברים רעים אפשר להגיד על בנג'מין, אבל הוא יודע לרוץ מהר. ברגע שסגר את הדלת של החדר הקטנטן הדמעות פרצו ממנו בבכי ללא קול. הוא התיישב על הרצפה עם הגב שאון כנגד הדלת, החדר היה מלבן, היו בערך שני מטרים בין הדלת לבין הקיר שמולה, ושלושה מטרים בין שני הקירות הנגדיים. אך רוב החלל הזה היה תפוס בידי ארגזים שונים, תיבות כלי עבודה, כיסאות שזקוקים לתיקון, ומדפים עמוסים בברגים אומים פטישים ודומיהם. בנג'מין שילב את שתי ידיו על רגליו והניח את ראשו אליהן. הוא ידע כמה הבכי הזה היה ילדותי וטיפשי, אך ככה הגיב כאשר צעקו עליו, מאז שהיה ילד קטן. "אני באמת נמושה," לחש לעצמו. "אני כל כך מכוער וטיפש." הוא המשיך לענות את עצמו במילותיו שלו. "בנג'מין?" נשמע קול מהוסס, הוא זיהה את קולה של סילבר מחוץ לדלת, "בנג'מין אתה פה?" היא שאלה. הוא קם ופתח את הדלת באיטיות, נותן לחברתו להיכנס. מיד היא זיהתה את עיניו האדומות של בנג'מין, ואת התיק המלוכלך שהדפים נדחפו עליו ברישול, וידעה מה קרה. "הם עשו את זה שוב?" היא שאלה, הוא השפיל את מבטו, היא משכה אותו לחיבוק. והתיישבה ברגליים שלובות שגבה שאון על הקיר שממול הדלת, שערה החל לחזור לגוונו החום הכהה הרגיל, כנראה כמו בנג'מין נאסר עליה לצבוע אותו בשחור. עיניה הכחולות-אפורות נמלאו חמלה כלפי ידידה המסכן. "מה הם אמרו הפעם?" היא שאלה בלחש, העלבות ובריונות היו שני דברים שיכלה להבין היטב. "הם לקחו את הכסף… הייתי אמור לקנות לאבא שלי סיגריות…" הוא אמר, שרוולו נפל מעט אחורה וחשף את סדרת הסימנים הכחולים שהיו על צידה החיצוני של זרועו הצנומה והחיוורת, ואת החתכים הטריים שהיו על צידה הפנימי. "מה הביא את מה?" סילבר שאלה, הוא השפיל את מבטו "אני… אבא שלי… הוא כועס… ועכשיו אין לי לאן ללכת שהוא חוזר הביתה שיכור, את יודעת עכשיו שגרין…" קולו של בנג'מין נשבר, גרין היה חברו הטוב ביותר של בנג'מין, ונהג לארח אותו בביתו כאשר רצה בנג'מין להתרחק מאביו. "היית מאמין שעבר רק חודש? אני מרגישה כאילו עברו שנים מאז היום האחרון שראיתי אותו… אני זוכרת שהוא משך אותי לחיבוק ארוך… אז לא הבנתי מה הוא רוצה. אבל… הוא כנראה ידע מה הוא הולך לעשות מחר…" סילבר לחשה, זו הייתה הפעם הראשונה שדיברו על גרין מאז שהרג את עצמו. "בואי נלך לחפש את אניס." אמר בנג'מין קם, ויצא מהחדר. סילבר נאנחה וקמה גם היא.