הלם קרב – פרק 6 (סיפור משותף עם aviya)

הנעליים המכובדות ביותר שמצאתי באוסף הנעליים הדל שלי דרכו באיטיות על הרצפה הנוקשה המלאה אבני חצץ זעירות שנתקעו בין סוליות נעליי המפותלות.
אחרי האירועים האחרונים מצאתי לנכון לבקר את מייקי, המחשבה על אח של שרלוט גרמה לי להיזכר במייקי וזה עשה לי חשק לבקר אותו אחרי כמה חודשים שלא ביקרתי.
אפילו שביקרתי בבית הקברות הישן הרבה פעמים, אני תמיד מרגיש עצוב וחסר מוצא במקום העזוב והקודר הזה.
הרגשתי מגוחך, בעיקר בגלל הוורדים האדומים שהחזקתי ברפיון והגיטרה הלבנה שהבאתי במיוחד.
בקלות אני מוצא את המצבה של מייקי, מצבה שבולטת לי לעין מכל שאר המצבות.
תוך זמן קצר אני עומד פנים מול פנים אל המצבה של מייקי.
אני מרגיש שעיניו התכולות, שתמיד כל כך קינאתי בו על צבען הנדיר, כאילו מסתכלות אליי מתוך המצבה ובוחנות אותי.
אני מתמהמה מעט, ואז מיד מתעשת על עצמי בנוקשות.
בזהירות אני מניח את ישבני על חלקת האדמה הנוקשה ושולף את הגיטרה, היא מלאת אבק סמיך שגורם לי להשתעל קלות שאני מנגב אותו.
אני מכוון את הגיטרה ומכין את ידיי.
המנגינה מושכת אותי, שפתיי נעות כאילו מעצמן וידיי מנגנות במקצועיות.
אני שר לו, את השיר שכתבתי בשבילו, כשהוא עזב.
מייקי תמיד אמר שאני שר מדהים, כמובן שלא האמנתי לו ולמחמאותיו הרבות וידעתי שאני בחיים לא אשיר בתור מקצוע או אפילו תחביב.
ועכשיו, קולי העדין והנמוג מהדהד בחלל בית הקברות ועוטף אותו בשכבה טובה ואופטימית יותר.
מייקי בטח היה אוהב את השיר הזה, המילים כל כך מתחברות לחברות שהייתה בינינו.
ותוך כדי שאני שר הדמעות זולגות להן, אני בדרך כלל לא בוכה אבל זה פשוט בלתי נשלט.
הן זולגות מפניו וצובעות פסים בגיטרה המאובקת, הן שורפות את עיניי.
וזהו, אני מפסיק לשיר, אני מניח את הוורדים על המצבה ונושק להם קלות.
כשאני קם ומתחיל ללכת לעבר היציאה אני מנגב את דמעותיי, שאף אחד חלילה לא יראה שבכיתי, אני הרי חזק ואף פעם, טוב כמעט אף פעם, לא בוכה.
מצבה בצורת לב מושכת את עיניי, אני מתקרב.
"ביל ווטסון" המילים השחורות החרוטות על המצבה מושכות עוד יותר את עיניי.
אחרי חישוב קצר ותאריכי שנות הפטירה כפי שסיפרה לי שרלוט אני מגלה שזה אחיה.
אני מלטף את מצבת השיש המבריקה, נראה שמישהו מקפיד לנקות אותה, לא כמו מצבתו של מייקי שכמו הגיטרה שלי, מכוסה שכבת אבק סמיך.
אני ממשש את כיסי ומגלה ורד אחד שנשאר יתום בכיסי.
ללא מחשבה מוקדמת אני מניח את הורד על המצבה ונושק לו בחיוך.