הלוואי ש…- פרק 6
בלי ששמתי לב, נרדמתי על המיטה. כי כשהתעוררתי, שמתי לב שאני מכוסה בשמיכה. קמתי מהמיטה והחלפתי בגדים. הבגדים שהיו בארון היו שונים מכול בגד שראיתי. נמשל: היו מכנסיים בצבע כחול וכפתור בחלקו העליון. הוא היה עשוי מבד עבה ומוזר, והיו כאלה שהיו עם חורים. אולי אזהיר את ג'יימס מהעשים שנמצאים בארון. והחולצה הקצרה במיוחד שחשפה חצי מהבטן שלי. ואפילו איזה משהו מוזר שהיה עשוי משני עיגולים מוזרים. אולי זה המחוך של הבנות פה. פתאום נשמעו דפיקות על דלת חדרי. "זאת ג'נה. רציתי חבדוק אם את הבסדר" נשמע קולה של ג'נה מבעד לדלת. התרתי לה להיכנס והיא סגרה את הדלת אחריה. "איפה המחוך?" שאלתי. "אין לנו מחוכים" אמרה. די התפלאתי. "אז איך אתן לובשות את הבגדים בלי מחוך?" שאלתי. "פשוט מאוד- חזיות" אמרה את כמובן מאליו, והושיטה לי את שני העיגולים המוזרים. "תבחרי ותתלבשי. צריך להציג אותך לשאר חברי הקבוצה שלנו. למרות שאני לא מבינה למה ארת'וי בחר בנו כקבוצה שלך" נאנחה. לא ידעתי אם להיעלב כי אני בעצמי לא ממש רוצה להיות כאן.
בחרתי בשמלה כחולה ויפה. היא הייתה צמודה בחלקה העליון אך יותר מרווחת בחלקה התחתון. לקחו לי עשר דקות ללבוש את החזייה הזו… זה היה קשה. לאחר רבע שנה הייתי מוכנה. בדרך כליל זה לקח לי הרבה יותר כי האומנת תמיד הייתה מתווכחת איתי על איזו שמלה אלבש. ג'נה חיכתה לי מחוץ לדלת והובילה אותי לקפיטריה. היו שם המון, אבל המון נערים ונערות, בחורים והחורות ושלא לדבר על כמה זוגות עם ילדים ובלי ילדים. כאשר הן נכנסו, כולם הביטו לעברן. "לזה את קבוצה? יש פה יותר ממספר המשרתים שיש בארמון. ותאמיני לי, יש לנו מאות" אמרתי בפליאה. "אני יודעת. אבל ברוך קבוצה יש עוד כמה קבוצות. אנחנו קוראים להם 'נבחרות'" הסבירה. אז זו הבחורה שהצליחה לגרום לכלב השאול להתנהג כמו הכלבלב של פיי יו?". בחור כחול עיניים ובעל שיער בלונדיני קם מתוך הקהל הרחב ונעמד מולי. "שלוש דברים: אחד – אל תתקרב אליי יותר מדי, זה קריפי. שתיים- כן זו הייתה אני. שלוש- איך הצלחתם ללכוד אותו? את הכלב, אני מתכוונת" אמרתי. לא לכדנו. הבחור הגדול אוהב אוכל ובשר, ושלא לדבר על משחקי הכדור. הוא בא לפה לפעמים בשביל אוכל ומשחקים" הסבירה ג'נה. היא כיחכחה בגרונה ומשכה את כול צומת הלב אל שתינו. "חברים! זו היא אלכסנדרה אוולין אוריה מיאל סמית' אדמס. למרות שהיא באה ללא ידיעה -"
"ג'יימס חטף אותי"
"אל תקטעי אותי. בכול מקרה, היא תצטרף לקבוצה הזו ולנבחרת שלי- נבחרות הצללים" אמרה.
כול מבט שננעץ בי הרגיש כמו עקיצה. היו חשודים והיו שמחים, מעודדים, כועסים ואף כמה מזלזלים ומלגלגים. "היי" אמרתי במבוכה. היה עדיף שלא אומר דבר כי שמעתי כמה צחקוקים פה ושם.
אבל אני בטוחה שזה לא גרוע כמו שזה נראה. הרי כולם באותה הסירה כאן, נכון?
תגובות (0)