הלוואי ש…- פרק 5
"בואי נחזור" אמר יונתן כשהוא מרכין את ראשו. יכולתי לחוש בתחינה וההיסוס שבקולו, אבל לא הייתי מוכנה להישאר כאן ללא תשובות. "יונתן. מה זה המקום הזה?" שאלתי. הוא לא הביט בי כמו לפני דקה, הוא רק הביט ברצפה בשקט. "אתה בסדר?" שאלתי. הוא לא ענה אז המשכתי להביט במסך השחור שהיה מאחורי הדלת. "מה יקרה אם אצא מהדלת?" שאלתי. הרגשתי שאני שואלת הרבה, אבל הסקרנות עולה על הנימוס. שמתי לב שיונתן מביט בי במבט מוזר- ספק עצוב ספק מתגעגע. לא הבנתי מה פשר הדבר. "יונתן… הכול בסדר?" שאלתי שוב. "לא! אסור לך לקפוץ!" צעק פתאום, ואני קפצתי מבהלה. "יונתן?" שאלתי, מנסה להבין מה קרה. פתאום ראיתי את ג'יימס בקצה המסדרון. הוא הביט ביונתן במבט מודאג, והתקדם לעברנו. "תסגרי את הדלת!" אמר במעט תקיפות. "מה זה?" שאלתי, והצבעתי אל הריק. ידעתי שזה לא הזמן, אבל רציתי לדעת. "אמרתי, תסגרי את הדלת!" אמר שוב, והפעם הוא הביט בי במבט נוקשה. סגרתי את הדלת באי רצון, והבטתי ביונתן. ג'יימס ירד על ברכיו לפניו והם דיברו בלחישות. כל ששמעתי הייתה שאלתו של ג'יימס לשלומו.
ג'יימס ויונתן ליוו אותי לחדר בו הייתי הבוקר. "אני עדיין לא מאמין שאת הסכמת לבוא" אמר ג'יימס בפליאה. "הייתי בטוח שנצטרך לפחות עשרה אנשים בשביל להכניס אותך לכאן" הוסיף והבטתי בו בחצי חיוך. עדיין הייתי סקרנית לגבי המשמעות מאחורי מבטו של יונתן. המשכתי להביט בו, מנסה לראות את המבט הרגיל שלו שהכרתי לפני חמש דקות, אך כלום. אני חושבת שג'יימס קלט שאני מביטה ביונתן המון בדקות האחרונות, כי הוא החליק בצורה מאוד מזוייפת. יכולתי לשים לב לחיוך הקטן שהופיע על פניו של יונתן. הדבר עודד אותי במעט, אך עדיין היה משהו שרציתי לשאול. "יונתן… למה מ-" ג'יימס קטע אותי. "למה שלא נלך מחר לגלידה?" שאל בחיוך, ויונתן הסכים בשמחה. הבטתי במעט כעס, אבל ההרגשה עברה כשחיוכו של יונתן גדל. רק נאנחתי וסגרתי את הדלת, משאירה את שני הבנים בחוץ.
שכבתי על המיטה כשאני מביטה בתיקרה. תהיתי לעצמי כול מיני דברים פתאום. האם הורי מחפשים אחרי ברגעים אלו? מה עם לוני? האם מתגעגעים אליי? והיו שתי שאלות שלהן- אני לא חושבת שיש תשובה: האם אני רוצה להישאר כדי להבין? ומה יקרה עכשיו? כמובן שאני רוצה לחזור הבייתה אבל… אני ממש רוצה להבין מה הולך פה. מה זו המחתרת, המחלקות, הריק והסיבה למבטו הקודר של יונתן. אני רוצה לדעת את הסיבה שבגללה ג'יימס לקח אותי לכאן. הסיבה שבגללה הקימו את המקום הזה. אני רוצה לדעת מה יקרה לי ואם אוכל בכלל לחזור.
אבל אני מניחה שאף פעם אי אפשר לקבל את מה שרוצים, הא?
תגובות (0)