הלוואי שיכולנו להיות ביחד:פרק6

הסתכלתי בשעון וראיתי את השעה 00:38
׳אוי לא אני מאחרת!׳,אמרתי בליבי ורצתי לכיוון המטוס.
נכנסתי ל״שרוול״ שהעביר אותי למטוס,
״את הכרטיס שלך בבקשה״,אמרה הדיילת והבאתי לה את הכרטיס,היא חוררה בו חור קטן בקצה והחזירה אותו אליי וסימנה לי שאני יכולה להמשיך בדרכי.
נכנסתי למטוס והסתכלתי בכרטיס לראות איפה אני יושבת ואז ראיתי כיסא מספר:3
׳אומיגד דודה לוסילה קנתה לי כרטיס טיסה למחלקה ראשונה!׳,אמרתי והתיישבתי בכיסא הגדול שהיה שם,המטוס המריא והיינו באוויר,שמתי את האוזניות שלי ושמעתי שירים ולאט לאט נרדמתי.
״אמה!! מאחורייך!״,שמעתי מישהו קורא לי, הסתובבתי וראיתי ילד יפה תואר,הייה לו שיער חום קהה ועיניים כחולות יפות,הוא צעק לעברי,״את צריכה להרוג אותו!״,ואז עוד ליפני שהבנתי מה קורה,ראיתי אותי אוחזת בסכין שסיימון הביאי לי וחתכתי את ידי בחוזקה בסימן של:"a",הפוכה ועיניי זהרו באור אדום ובוהק,״לא!!לא!!!לא!!!״, התעוררתי מהחלום הנורא.
הורדתי את האוזניות מאוזני במהירות, הסתכלתי בידי וראיתי את הסימן,ניבהלתי וסגרתי במהירות את ידי,ראיתי את הדיילת באה לכיווני עם הגלה כסופה.
״תרצי לשתות משהו?״,היא שאלה,״כן,מים בבקשה״,עניתי והיא מזגה לי מהקנקן הגדול והצהוב שהיה לה,״בבקשה״,״תודה״,אמרתי ולקחתי את כוס הפלסטיק השקופה מידה והיא המשיכה לאדם שהיה מאחורי, הסתכלתי בכוס הפלסטיק והמים השתנו לדם נגעלתי ושמתי אותם אותם בצד.
קיפלתי את רגליי לביתני והשענתי את ראשי על רגליי והחזרתי את האוזניות לאוזני ושמעתי מוזיקה.
ניזכרתי באבי,באיך שהוא היה שמח באותו ערב,באיך שהוא חיבק אותו ודיבר אליי,חיבקתי את רגליי ובכיתי,בכי בלי קול בכי שקט ומלא געגועים,לאמא ואבא שלי,לאנשים שאני אוהבת,לחיים שהיו לי, לדברים שלא יחזרו להיות כמו שהיו,ללילות החמימים שהיו לי בבית,לבית שלי,לאחותי לוסי האבודה שהייתה בת חמש כשנאבדה לנו..
געגועים לא פוסקים למשפחה האהובה שלי שנעלמה לי..
למשפחה שלי.