הלוואי שיכולנו להיות ביחד-פרק5

נכנסנו לבית וכולו היה הפוך:השולחן,הכיסאות,כול הדפים שהיו במגירות יצאו ממקומם והתפזרו על הרצפה כמו שטיח לבן,האגרטל היה שבור,שמענו רעשים מבמטבח.
לקחנו מוט ברזל ומיטריה שהיו מונחות על הרצפה כמו כול הדברים האחרים התקדמנו לעבר המטבח,ופתאום ראינו שני אנשים לבושים בשחור יוצאים ממנו ובידייהם הפגיון והיומן שלי,"תעזבו את זה!",צעקתי לעברם אבל הם הסתקלו עליי ועל סיימון בסינון,"אם תעזבו עכשיו לא יקרה לכם שום דבר רע",סיימון צעק והם התחילו לצחוק.
"למה נראה לכם ששני ילדים מטופשים יכולים לגרום נזק?",האיש השמן מבין השניים אמר וגיחך.
"למה אתם רוצים את היומן ואת הפגיון הזה!!?",סיימון צעק אבל לא הייתה תשובה,"טוב אין לי סבלנות עלייכם! עופו לנו מהדרך!",האיש השני והגבוהה אמר בקול,שני האנשים התקדמו לעברם של אמה וסיימון,אמה לקחה את מוט הברזל שהיה בידה והביאה אותו בראשו של האיש,הוא נפל על הרצפת הסלון בכבדות,סימון פתח את המיטריה וראשו של האיש נכנס לתוך הבד וסגול והרטוב.
הם התקדמו לעבר החלון וזרקו את היומן והפגיון מידייהם,"הנה קחו את זה!",אמר האיש בקול אחוז אימה.
"אבל מה אתה עושה דוק! המסטר אמר לנו להביא את זה!",אמר האיש השני בפליאה.
"מי זה המסטר?",שאל סיימון בסקרנות,"לא! אתה לא רואה זאת היא!",הוא אמר והסתקל על אמה,"מה אני!?",היא שאלה בדאגה והתקדמה קדימה,עד שהיא נפלה על השלט שפותח את החלונות.
החלונות נפתחו ואור השמש השורף נכנס לביפנים,"האוץ!!! זה שורף!!",שני האנשים אמרו ורצו לעבר הדלת מפילים את סיימון בדרך,"גם אני לא אוהב שמש כול כך אבל הם הגזימו!",סיימון הביט באמה בבהלה.
היא קמה על רגלייה והרימה מן ריצפת הסלון הקרה את היומן והפגיון,"אני לא יודעת למה הם רצו את זה! אבל הם היו מוכנים לסכן את החיים שלהם בישביל זה!",היא אמרה והסתכלה מקרוב על היומן,הוא נראה לה כמו כול יומן רגיל,והסכין היה כמו כול סכין,"סיימון אתה יכול לשים את זה בתוך התיק?",היא אמרה לכיוונו,"כן בטח",הוא ענה ולקח את הדברים מידייה,"האוץ!!"הוא צעק בכאב והפיל את היומן והפיגיון על הרצפה,"מה קרה סיימון?",אמה שאלה בפליאה,"היומן שלך!! הוא..הוא… הוא הביא לי זרם חשמלי!","מה!. סיימון זה רק יומן לא משהו אחר!",היא אמרה והרימה את היומן והסכין מהריצפה,"הנה רואה! לא קרה לי כלום!",היא אמרה ושמה אותם בטוח התיק שלה.
"טוב בואו תעזור לי",הם סידרו את המדפים ושמו את הרהיטים בחזרה במקומם.
הם עלו במדרגות לחדרה של אמה וסידרו אותו,הם ארזו את את המזודות וקיפלו את הבגדים,ויצאו מהבית בשעה:23:20.
הם נכנסו לאוטו של סיימון ונסעו לשדה התעופה.
"את בטוחה שאת תסתדרי עכשיו?",שאל סיימון כשהם הגיעו לשדה התעופה,"כן!אני הדבר איתך כול יום והשלח לך מכתבים כול יום!!",היא אמרה וחיבקה אותו חזק,"טוב….אני לא ממש טוב בפרדות",הוא אמר בעצבות,"זאת לא פרידה,זאת רק…פרידה זמנית,אנחנו נתראה שוב!! אני מבטיחה לך!!",אמרתי ונכנסתי לאוטובוס.
באוטובוס ישבתי ליד מישהו מסריח ברמות!! היה לו ריח של ביציים סרוחות ועובש,לאחר שירדתי מהאוטובוס נכנסתי למלא בדיקות שונות.
לאחר כמה דקות הגעתי ל"דיוטי-פרי",שמה קניתי סוכריות:"אם אנד אם",שזכרתי שדודה לוסילה אוהבת,וחיכיתי לטיסה שלי.