הלוואי שיכולנו להיות ביחד-פרק1

"ואנו לא יודעים את מקומם כיום אך אנחנו סבורים שהם שוכנים בינינו", סיימתי לראות את הסרט והורדתי את האוזניות והנחתי אותן בעדינות על השולחן…
סגרתי את המחשב ושכבתי על המיטה, מביטה בתקרת החדר הגדול…
"אנבל חמודה בואי! האוכל מוכן!", שמעתי את אבא שלי צועק. קמתי מהמיטה וסגרתי את דלת החדר מאחורי…
ירדתי באיטיות במדרגות מביטה לכול הכיוונים.. "אבא? איפה אתה?", שאלתי ופתאום הוא קפץ משום מקום!
"יום הולדת שמח אנבל!", הוא אמר והביאי לי מתנה עטופה בנייר עטיפה שחור…הצבע האהוב עליי..
"סוף סוף זכרת!", אמרתי לו והוא צחק ,"לא כול יום חוגגים יום הולדת 17",הוא ענה וצחקתי…
"מה זה?", שאלתי בשמחה ולקחתי מידו את המתנה, "תפתחי!", הוא אמר בהתרגשות ונשען על גב ספת הסלון הלבנה מעור..
פתחתי באיטיות את המתנה וראיתי מחברת שחורה מיוחדת…לא כמו שרואים כול יום.. היו עלייה סימנים מוזרים שהיו חרוטים בעור במחברת. המחברת הייתה ממש מוזרה…היא נראתה כאילו נוצרה לבדה…קווי המתאר היו כול כך ברורים ומכוונים…
הם סימלו משהו… כול אחד היה יכול לזהות ת זה..
"מה זה?", שאלתי והבטתי באבי המחייך בשמחה רבה… "זה היה יומן שאימא שלך מצאה באחד מהמחקרים שלה.. וחשבתי שאת תאהבי אותו.. כי כשהיית קטנה את תמיד היית נמשכת עליו.
הסתכלתי שוב במחברת השחורה והנחתי אותה על השולחן בעדינות.
"אני אוהבת אותה…. תודה", אמרתי וחיבקתי אותו חזק. אחרי זה ישבנו לאכול וראינו סרט: "היפיפייה הנרדמת", של דיסני…..אני ואבא אוהבים את הסרט הזה…
הכול היה טוב ויפה עד מה שקרה…
החשמל בכול הבית הפסיק פתאום.. קוטעה את הסרט בדיוק בחלק הטוב.. "אנבל חמודה אני יורד לסדר את החשמל… כנראה החשמל קפץ אז תחכי פה", הוא אמר ויצאה מהבית כשהוא אוחז במעילו החום והגדול…..
בינתיים אני ישבתי בחושך מחקה שהחשמל יחזור אבל הוא לא… הוא לא חוזר.. לא הוא ולא אבא שלי…
פתאום שמעתי צעקה… צעקה חזקה ומפוחדת… הצעקה של אבי!
ירדתי בריצה במדרגות עד שהגעתי לרחוב…,"אבא?", אמרתי והתקרבתי לגופו השרועה על רצפת הרוב הקרה…,"אבא זה…זה לא מצחיק", אמרתי והתקדמתי יותר ויותר ,"דיי אבא זה לא מצחיק!", צעקתי בזמן שאני מנערת אותו… מנסה להעיר אותו…
אך לצערי ללא הצלחה…. "אבא!!! תתעורר!! אני צריכה אותך איתי!!! אבא!!!", צרחתי וצרחתי בזמן שהדמעות יורדות במורד פני במהירות…
"בבקשה שמישה יעזור לי להציל את אבא שלי!!", צעקתי לכיוון הרחוב השומם בתקווה שמישהו ישמע ויענה..
אך אף חד לא נרה באופק או בא לעזרה…
"בבקשה שמישהו יעזור לי!!", צעקתי וצעקתי..
למרות קולי הרם שהדהד ברחוב השומם…אף אחד..
אף אחד לא בא לעזור.. לראות במה מדובר….