הלוואי שהיא תמות חלק 2
נכנסתי לז'2 ואז אני רואה את דור נזכרתי שהוא חבר של שחר. שחר. נווו זאת שלקחה לי את החבר הכי טוב שלי דור. ברור שקודם כל רושם ראשוני. אומר לעצמי בלב. כהן תיצור תדמית של תלמיד מצטיין. שעובד, שלומד, ומפריד בין אירועים חברתיים ללימודים. ברור שזה החזיק בדיוק יומיים. ולמה? מה קרה אחרי יומיים?. שחר והשפוטות שלה ישבו על הספה. שנמצאת בלובי של השכבה. צעקה לי תקדם. אז צעקתי זהו אני לא שותק לך יותר. היא סתמה. אבל באותו רגע חשתי שעשיתי את טעות חיי כי מי האמיץ שיש בו האומץ לצעוק על שחר. ראיתי שפתיים זזות בזעם. אבל לא שמעתי כלום הייתי כאילו חירש. ירדה דמעה והיה משפט אחד ששמעתי "תחזור למקום שממנו באת". הבטחתי לעצמי לפני כמה דקות שאני לא שותק יותר. וכך עשיתי לקחתי את הטלפון מהתיק וצעקתי לשחר הלוואי שתיחנקי מהשומן שלך חתיכת דבה. (אגב היא באמת מלאה)
ישבתי על הספסל המוסתר שזה המקום מפלט שלי. וחייגתי לאימא סיפרתי לה שהגבתי ולא שתקתי. היא לא הייתה מרוצה מהשפה שבה דיברתי. אבל לאחר שהסברתי לה בנועם היא דווקא הסכימה איתי שזה היה הדבר הנכון לעשות באותו הרגע. אימא שלי היא מורה אז תפסתי אותה בדיוק בהפסקה היחידה שהיא לא טורנית בחצר. (טורנית זאת אחת ששומרת על הילדים בזמן ההפסקה) אז החלטתי שלא להטריד אותה יותר מידי. מגיע לה 10 דקות של הפסקה בתוך כל הטירוף.
המשך בחלק 3
תגובות (1)
זה אמיץ, בהחלט.