NOAkiss
פרק שני למי שלא קרא את הפרק הראשון: תקראו בבקשה, מקווה שתאהבו! תהנו:)

הלוואי וזה היה אמיתי- פרק 1

NOAkiss 19/03/2014 700 צפיות 3 תגובות
פרק שני למי שלא קרא את הפרק הראשון: תקראו בבקשה, מקווה שתאהבו! תהנו:)

פרק 1 (אחרי ההקדמה) בסיפור החדש שלי. מקווה שתאהבו!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשאני מסתכלת על צד הדרך כל מה שאני רואה זה כתמים ירוקים, אבל אני דיי בטוחה שיש שם שדות, ושמה שאני רואה הוא רק תוצאה של עייפות ודמעות, אני מנגבת את הדמעות ובולעת פיהוק וממש לפני שאני נרדמת אני שמה לב למשהו מוכר, עיניי נעצמות ובראשי מהדהדים להם אלפי פרחי לבנדר סגולים..
'אני פוקחת את עיני והשמש הצהובה מחממת אותי,ריח לבנדר מגיע לאפי, ציוץ ציפורים מגיע לאוזניי, אבל פתאום הציוץ משתנה, וקולות הציפורים הופכים לקולות של אישה, "הלנה, הלנה, הל!" אני מתעוררת מהחלום ומבינה שאמא קוראת לי, היא מצביעה על שלט ירוק שמוצב ליד הדרך, "ברוכים הבאים ל'ניו הייבן' ". אני מסתכלת דרך החלון ורואה בניינים כסופים וגבוהים מזכוכית ומצטערת שכל זה קורה. למה זה קורה לי? אבל אני יודעת למה, ואין סיבה שאבכה על זה, אז אני לוקחת נשימה עמוקה ונרגעת, וחשבת על הדברים הטובים שיכולים לקרות לי כאן בפנימייה החדשה שלי.
הגענו, כאן אני גרה, כאן אני לומדת, במבנה העצום והמרשים הזה בצבע כסף שבולט הרבה יותר משאר המבנים בסביבה, אני מבינה למה, בית ספר ומעונות מגורים דורשים הרבה מקום. ליד הכניסה מחכה אישה מבוגרת בבגדים משרדיים שנראים כאילו הוכנו למישהי קטנה הרבה יותר, ופחות מרירה, אולי. לאישה שיער שחור שאסוף לפקעת מהודקת ומוקפדת ונראה כאילו עוצב במיוחד כדי למשך לה את הפנים למעלה, על האף מונחות משקפיים קטנות מלבניות שמציצות מתוכן עיניים חשדניות וקרות, ובכלל, היא נראית כאילו היא מחזיקה תא סוהר מיוחד סתם, לשם ההנאה. כנראה שבחנתי אותה יותר מדיי כי אמא מחזירה אותי למציאות, "הל, זאת גברת פלאוארס, היא האחראית לתלמידים החדשים בבית הספר" אומרת אמא, ואני לוחצת לגברת פלאוארס את היד בנימוס ככל יכולתי. היא מתכופפת אליי ומביטה בי רגע, ואני מסתכלת עליה, מוכנה לצינוק המעופש שמחכה לי. אולי אין צינוק כי כל מה שהיא עושה זה לפתוח את הדלת ולחכות.
"ביי, אמא" ודמעות זולגות מעיניי, "ביי, מתוקה. תשמרי על עצמך, טוב?,בשבילי?". אני מהנהנת ומוחת דמעה.
אני נכנסת לתוך המבנה המהודר, "ברוכה הבאה ל'ריבר'" אומרת גברת פלאוארס בסוג של רגשנות מאופקת, "מוסד חינוכי, מעון מגורים ומהיום גם ביתך לכל דבר".
בחדר הכניסה המודרני להפליא מאות תלמידים מתרוצצים, מדברים, ורק אני כאן לבד.
גברת פלאוארס מובילה את הדרך בין שאר ההמון.


תגובות (3)

תמשיכיי! אהבתי מאוד

19/03/2014 23:38

וואי, מקסים! את כותבת ממש יפה, חסרים כמוך באתר!
תמישיכי! ואם אפשר, תוסיפי יותר נפח לסיפור, תאריכי מעט את הפרקים, וזה יהיה פרפרקט!

20/03/2014 17:43

אני אשתדל, תודה על התמיכה!
:)

20/03/2014 21:06
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך