הלהקה – פרק 8

בס"ד

בפרק הקודם:
חברי הלהקה מתכוננים להקליט עם זאק דיסק אך נראה שבמהלך ההקלטות זאק עתיד לגלות מי הם,
שיין ואמילי רוצים להציג את הקשר בינהם בפומבי אך אמילי מפחדת ומחליטה לספר להם לאחר ההקלטות, אשלי מגלה שהיילי שיקרה להם והיא מסתירה משהו.

פרק 8:
"הגעתי" אמרה היילי בהתנשפות ונכנסה כרוח סערה אל חדר ההקלטות,
חדר ההקלטות היה חדר בצבעי שחור לבן, שמחולק ל – 2 חלקים, החדר החיצוני הוא החדר
שבו מקליטים ועורכים מוזיקה, שבו נמצאו כל חברי הלהקה על ספה שחורה בינונית כך
שאמילי ושיין ישבו על הספה וליאם ישב בחלק העלון של הספה ולנה ישבה בכיסא עץ
בינוני ליד הספה , ובחדר הפנימי המוזיקה נוצרת.
"מאחרת כרגיל" אמר שיין בנימת נזיפה, "לא הייתי מאחרת אם מישהו" הדגישה היילי את קולה
והעבירה את מבטה אל ליאם "היה לוקח את האוטו בלי להודיע ואני הייתי צריכה ללכת
את כל הדרך ברגל" המשיכה בחיוך מהול בכעס,
"שמעת פעם על אוטובוס?" אמר ליאם בסרקזם,
"כן, ביום שאני אסע באוטובוס יהיה ביום שאני אצבע את השער לסגול ואלבש את אחת
מהחצאיות מכנסיים המזוויעות שיש לאמילי בארון, בלי להעליב"
"לא נעלבת" אמרה אמילי ונאנחה,
"די לריב ילדים, ריין הודיע שהוא יאחר ויש לנו עוד הרבה עבודה" אמרה לנה בייאוש,
"ואני החסרת אחריות" אמרה היילי בגלגול עיניים,
"לנה הוא יראה אותנו, זאת אומרת את הפרצופים שלנו?" שאלה אמילי,
"כן, ואל תדאגו הוא כבר חתם על הסכם סודיות שאומר שאסור לו לספר לאף אחד עליכם" הרגיעה לנה
"אני לא בוטחת בו, לנה הוא לומד בתיכון שלנו זה יכול להיות מסוכן" אמרה היילי בכעס שליו,
"אני יודעת שזה מסוכן אבל יהיה בלתי אפשרי להקליט עם מסכות" אמרה לנה
"ואם הוא לא יראה אותנו?" אמר ליאם,
"מה?" שאלה אמילי,
"אפשר להקים מחיצה או לא יודע משהו כדי שהוא לא יראה אותנו"
"לפעמים אני לא יודעת אם אתה כזה או שאתה עושה את עצמך" אמרה היילי בלגלוג,
"יש לך רעיון יותר טוב?"
"לא, אבל לנה צודקת זה יהיה מגוחך להקליט עם מסכות, בעצם…" צץ בראש של היילי רעיון
"על מה את חושבת?" שאל שיין
"על זה שזאק יראה אותנו אבל לא ידע מי אנחנו" אמרה בחיוך ממזרי,
"איך?" שאלה לנה בסקרנות
"עכשיו אין זמן להסביר, מתי זאק צריך להגיע?"
"עוד שעה וחצי בערך" ענתה לנה מבולבלת
"זה לא הרבה זמן אבל זה אפשרי" אמרה היילי בחיוך והתקדמה לעבר חדר ההלבשה
מותירה את שיין, אמילי, ליאם ולנה מבולבלים.
זאק עמד ליד מכוניתו שהעלתה עשן רב בעקבות תקלה "אני לא מאמין" מלמל לעצמו בכעס,
צלצול הטלפון נשמע וזאק ענה במהירות "הלו?"
"זאק" נשמע קולה הגבוה והרך של אשלי מעברו השני של הקו,
"אשלי?"
"אתה מזהה אותי טוב זאת התקדמות"
"זה חשוב אשלי, אני פשוט קצת בלחץ"
"רק רציתי לאחל לך בהצלחה" אמרה ברכות "לא שאתה צריך אותה"
"אין לך מושג כמה אני צריך" מלמל
"מה?" שאלה באי הבנה
"כלום פשוט, אני די תקוע ליד הבית שלי, דווקא היום המנוע של המכונית שלי נשרף"
"הו, טוב אני לא מבינה כל כך במנועים אבל אם אתה רוצה אני יכולה לתת לך טרמפ לשם,
אני יכולה להגיד לנהג שלי שיעבור ליד הבית שלך" אמרה במתיקות
"את לא הולכת למסיבה?"
"לא, בסוף ביטלו אותה, אז לבוא?"
"תודה, אבל אסור לי להביא להקלטות אף אחד, זה חלק מהסכם סודיות" התנצל
"לא נורא, אני יכולה לקחת אותך קרוב לשם ואחר כך אני אלך" התעקשה
"את תעשי את זה בשבילי?"
"ברור, בשביל זה יש חברות" חיוכה של אשלי התרחב והיא הורתה לנהג שלה לנסוע לעבר
ביתו של זאק.

"זה מטורף" אמרה אמילי והביטה במראה בלחץ,
"זה לא יעבוד" הוסיף שיין
"אתם צוחקים עליי, זה בטוח יעבוד" אמר ליאם מתלהב
"לפחות אחד תומך ברעיון שלי" אמרה היילי בחיוך והניחה את ידה על כתפו של ליאם
שהוריד אותה מיד,
"בטח כי הוא אח שלך" אמר שיין היילי גלגלה עיניים
"לנה?" שאל ליאם
"אני מוכרחה להודות זה די מטורף אבל גם לתת לארבעה ילדים חסרי אחריות לעלות על
במה עם מסכות ולהסתיר אותם מכל העולם זה מטורף, אני חושבת שזה יכול לעבוד"
"אהה, רואים שלוש נגד שתיים, עכשיו קדימה נשאר לנו עוד קצת עבודה" אמרה היילי
בהתלהבות.

זאק נכנס לתוך המכונית של אשלי בחיוך "הצלת אותי, אם ההורים שלי היו מגלים שהמנוע,
של המכונית נשרף הם בטוח היו מאשימים אותי ואז אני יכול להגיד להתראות לנסיעה
במכונית אמיתית", לפתע צלצול הטלפון של אשלי נשמע והיא מיהרה לענות,
"איפה את?" נשמע קולה של ברנדה מעברו השני של הקו,
"אני לא יכולה לבוא, אני לא מרגישה טוב" אמרה אשלי וחיקתה קול צרוד בשקט כדי שזאק לא ישמע,
"את בסדר?" שאלה ברנדה בדאגה,
"כן, אני בסדר, ניפגש מחר ביי" אמרה אשלי במהירות וניתקה את השיחה,
"אמא שלי, אתה יודע איך זה אמהות" אמרה בחיוך מתוק,
"אני בהחלט יודע" חייך לעברה,
"לחוץ?" שאלה להעביר נושא,
"אני, בחיים לא, אני לעולם לא טועה" אמר בחיוך כובש,
"ברור שלא, איך מושלם כמוך יכול לטעות, מה חשבתי לעצמי" אמרה בחיוך פלרטטני,
"גם את די מושלמת בעצמך" אמר זאק, הם התקרבו אחד לשנייה באיטיות ושפתיהם נפגשו
בנשיקה מתוקה ולפתע המכונית נעצרה והנהג קרא "הגענו ליעד גברתי"
"כנראה זה האות שלי ללכת"
"כנראה" חייכה אליו אשלי
"נתראה מחר"
"נתראה מחר" אמרה אשלי וזאק ירד מהמכונית לא לפני שגנב נשיקה נוספת מאשלי
והתקדם לעבר בניין ההקלטות.

"הוא מגיע" אמרה לנה שהביטה מעבר לחלון "מוכנים" הוסיפה לשאול וכולם הנהנו לחיוב,
זאק נכנס לחדר ההקלטות שבחור בכניסה הפנה אותו והתבונן בארבעת חברי הלהקה
שישבו על הספה השחורה, על שיין שחבש פאה בלונדינית של שיער קסדה ארוך, שם
עדשות מגע ירוקות חומות ולבש מכנסיי ג'ינס שחורים וחולצה מכופתרת לבנה,
על אמילי שחבשה פאה של שיער חום שמגיע עד לכתפיים, שמה עדשות מגע כחולות
ולבשה מכנס ג'ינס קצר כחול וחולצה ורודה רחבה קשורה בצד, לליאם השאירו את שיערו
החום והקצר רק ששיערו עמד בצורת קוצים בשונה מהצורה שהלך בה בדרך כלל, הוא שם
עדשות מגע כחולות ולבש ג'ינס ארוך כחול וחולצה ורודה בעלת שרוולים קצרים, והיילי
חבשה פאה שטנית ארוכה וחלקה ועליה סרט ירוק, שמה עדשות מגע בצבע ירוק ולבשה
שמלה עד הברך צמודה בצבע ירוק וחגורה פשוטה שחורה על מותנייה, כולם היו מאופרים די
כדי שאדם שלא מכיר אותם מספיק לא יזהה אותם.
וזאק שעמד בכניסת החדר לבש על פניו הבעה מופתעת…….

המשך יבוא…..