הלהקה – פרק 7
בס"ד
-מי שלא זוכר על מה הסיפור או מה היה בפרקים הקודמים שירד ל – רציתי להוסיף יש שם תקציר
לכל הסיפור וגם לפרקים הקודמים.
פרק 7:
צלצול השעון המעורר נשמע והיילי פקחה את עיניה ופיהקה 'אני שונאת בקרים' חשבה לעצמה
וקמה חצי ישנה ממיטתה לעבר המיטה של אחיה "קום" צעקה וזרקה כרית על מיטתו אבל שום קול
לא בקע ממנה 'מה קרה לו?' חשבה 'הוא אף פעם לא מתעורר מאוחר' והרימה את השמיכה שלמרבה הפתעתה החביאה מיטה ריקה מתחתיה "זה מסביר, אבל איפה הוא?" מילמלה לעצמה "בוקר טוב"
נכנס ליאם בחיוך מלא אנרגיה "משהו ישן טוב" אמרה היילי ופיהקה פיהוק נוסף,
"היום זה היום" אמר בהתרגשות,
"באמת לא ידעתי ומחר זה מחר?" צחקקה בלעג
"כמה צינית את, היום אנחנו מקליטים דיסק" חייך
"ואתה מתרגש מזה כי…."
"אני מתרגש מזה כי זאת פעם ראשונה שאנחנו שרים לא רק ארבעתנו"
"חשבתי שאתה לא סובל את זאק ריין, לא?" אמרה בלכתה לכיוון המקלחת
"בהתחלה לא, אבל חשבתי לתת לו עוד הזדמנות" אמר ליאם וחיכה כמה דקות בישיבה על המיטה
שלו בשקט "ממתי אתה נותן לאנשים הזדמנות נוספת, בדרך כלל אתה שולל אותם וזהו, זה גם מסביר למה אין לך חברים" אמרה היילי כשרק מגבת לגופה וסימנה לליאם לצאת מהחדר,
"יש לי הרבה חברים" אמר נעלב
"שיין ואמילי לא נחשבים" ליאם גלגל עיניים
"נו אז ספר לי למה החלטת לתת לזאק עוד הזדמנות?"
"אני יכול להיכנס?"
"כן" אמרה היילי וסידרה את החולצה שלה
"טוב, אז חשבתי ואולי יהיה נחמד לקבל את זאק במיוחד אחרי שהוא יגלה את הסוד שלנו"
"מה?" שאלה היילי בהפתעה
"לא חשבת שנקליט עם מסכות נכון?"
"ברור שכן, זה יהיה מאוד מסוכן אם זאק יראה אותנו"
"היילי הוא חותם על הסכם סודיות, דיברתי עם לנה אתמול הוא יראה אותנו אבל אסור לו לספר לאף אחד, אפילו לא להורים שלו" היילי נראתה מופתעת
"אין מצב הוא לא רואה את הפנים שלי" קבעה היילי ויצאה מהחדר.
"שלום אהובתי" אמר שיין בחיוך ונשק לאמילי בשפתיה, אמילי דחפה את שיין מעליה "מה אתה עושה?" שאלה בכעס "משהו עלול לראות אותנו"
"תרגעי אין עוד אף אחד בבית ספר רק מתחילים להגיע וחוץ מזה שיראו,
סיכמנו שהיום מספרים להם" אמר
"אני יודעת, אבל לא יודעת אולי נחכה עוד קצת"
"עוד? אמילי את מתביישת בי?"
"לא מה פתאום שאני אתבייש בך" אמרה ברכות "פשוט היילי היא קצת ביקורתית ואתה יודע…."
"לא אני לא יודע" אמר בכעס והלך משם במהירות ואמילי טרקה את הלוקר בעצבים והלכה משם בעצב.
היילי נכנסה במהירות לבית הספר, היא הייתה ברכה לכיתה ולפתע ראתה את אשלי, ברנדה ובראד
על המדרגות שנהגו לשבת עליהם "המקובלים" ודיברו "היי היילי" אמרה ברנדה בקול מתוק כשהבחינה בהיילי ולה הצטרפו במהרה גם אשלי ובראד "היי" אמרה היילי ונראתה ממהרת "הברזתם?"
"לא, המורה לא הגיע אז יש לנו שעה חופשית" לפתע הבעת חיוך עלתה על פניה של היילי וכל הלחץ ירד בשנייה והיא התיישבה ליד אשלי "יופי כבר חשבתי שאיחרתי, המורה אמר שאם עוד פעם אחת אני מאחרת לשיעור שלו הוא מסלק אותי, זה מה שחסר לי באמת שאמא שלי תרתק אותי לנצח"
"מבינה אותך אחותי" אמרה אשלי
"חזרתי" נשמע קולו של זאק מאחוריהם וכשהסתובבה ראתה את זאק ובידיו שתי כוסות קפה
"אמרתי לך שאני ג'נטלמן" אמר בחיוך והגיש לאשלי אחת מהכוסות "היי היילי" אמר בייבשות
"היי" אמרה בייבשות גם היא וזאק התיישב על המדרגות "טוב אני רואה שעכשיו הוא יושב גם על המדרגות" מילמלה היילי בעצבנות "קרה משהו?" שאלה ברנדה "לא, לא קרה כלום" חייכה היילי
"אז מה התוכניות שלכם להיום, כי שמעתי על מסיבה ממש טובה בצפון העיר?" שאל בראד "לי אין כלום" אמרה ברנדה "יש לי משהו עם ההורים שלי אבל אני יכולה לדחות" אמרה אשלי "זאק?" שאל בראד "אני לא יכול, יש לי הקלטות, היום אני שר עם מאסקס אז….."
"אתה תראה את הפנים שלהם?" שאלה אשלי בהתרגשות "לא יודע כנראה"
"על גופתי המתה" מלמלה היילי "מה?" שאל בראד "כלום" חייכה היילי "את היילי יש לך מה לעשות?"
שאלה ברנדה "כן יש לי משהו" אמרה קצרות "מה?" שאלה אשלי "סתם משהו, אמא שלי החליטה
לעשות מפגש משפחתי פעם בשבוע, סתם שטות"
"אז תבריזי לה" אמרה אשלי
"כן ולקבל ריתוק לחצי מהחיים שלי, לא תודה"
"טוב אז נראה שנצא רק שלושתינו" אמר בראד בקריצה ואשלי וברנדה גלגלו את עיניהם.
ליאם ואמילי ישבו יחד במעבדה לכימיה ובדקו ניסוי מסויים שהמורה נתן להם "תגיע ליאם אם הייתה לך
חברה טובה, הכי טובה ופתאום אתה מתחיל להרגיע משהו כלפיה והיא כלפיך ואתה יודע שזה יכול להרוס את מה שהיה בינכם קודם ולא בטוח שהחברים שלך יסכימו לזה מה היית עושה?"
שאלה אמילי כבדרך אגב "אם את רומזת משהו?"
"לא, לא, סתם עלה לי בראש"
"מחשבה קצת מסובכת לא?"
"כן, אבל מה היית עושה?"
"אני חושב שהייתי מסתכן, מה כבר יש לי להפסיד"
"אתה צודק" מילמלה "מה?"
"סתם" חייכה אליו והוא חייך אליה 'הערב אחרי ההקלטות אני אספר להם' חשבה.
אשלי עמדה מחוץ לביתה של היילי ועמדה לצלצל בדלת 'אין מצב שהיא משאירה אותי לבד
עם הטיפשה הזאת' חשבה ולחצה על הפעמון "אשלי מה שלומך?" אמרה אמה של היילי בחיוך
"שלום" החזירה אשלי "אני יודעת שאתם באמצע שיחה משפחתי אבל…."
"רגע, רגע על מה את מדברת?"
"על המפגש המשפחתי שלכם"
"אבל אין לנו שום מפגש משפחתי" על פניה של אשלי עלתה ארשת פנים מופתעת
"אה, כנראה התבלבלתי, היילי בבית?"
"לא היא יצאה"
"את יודעת לאן?"
"לא, את מכירה את היילי היא לא מספרת לי כלום, את רוצה שאודיע לה שהיית כאן כשתחזור?"
"לא, אני אדבר איתה מחר בבית ספר" חייכה "להתראות" אמרה ומיהרה ללכת,
"להתראות"
'מתברר שיש לנו בחבורה בנוסף לטיפשה גם שקרנית' חשבה אשלי בליבה וחיוך ארסי עמד על
שפתיה………
המשך יבוא…….
תגובות (1)
הרבה זמן לא ראינו את הסיפור הזה , מקווה להמשך XD