הלהקה – פרק 5

בס"ד

מהפרק הקודם:
"אז היילי מה…מה חשבת לעשות לזאק?" שאלה אשלי כבדרך אגב,
"כאילו אנחנו יודעות שאת מעדיפה לא לגלות אבל אולי הפעם…" אמרה ברנדה אך היילי קטעה אותה,
"בר, אש" התחילה לומר "כשאני אעשה משהו אתן כבר תדעו עליו" המשיכה בחיוך מסתורי
והמשיכה ללכת,
"היא קראה לי בר" אמרה ברנדה בפנים מודאגות,
"היא קראה לי אש" אמרה אשלי באותם פנים,
"זה לא יכול להיות טוב" אמרו ביחד ומיהרו להדביק את צעדיה של היילי………"

פרק 5:
זאק נכנס לביתו כרוח סערה, כועס במיוחד, הוריו היו כרגיל בעבודה והבית היה ריק,
הוא נכנס לחדרו והדליק את הטלוויזיה בטלוויזיה בדיוק הוקרן קליפ שלו שצילם לא מזמן וחיוך עלה על פניו,
'אני זאק ריין' חשב לעצמו 'אני לא צריך לפחד מילדה קטנה, אני יכול להשיג כל בחורה שאני רוצה אני לא צריך אותה' לפתע נשמע צלצול הפלאפון שלו "כן?" ענה בשיעמום
"זאק" נשמע קולה של המנהלת שלו טינה ונימה של התרגשות בקולה
"יש חדש טין?" שאל
"הצלחתי" היא אמרה
"באמת?" אמר מופתע והתקשה להאמין
"כן מחרתיים"
"טין אין עלייך את המנהלת הכי טובה שכוכב יכול לבקש"
"אני יודעת, יאללה ילדון אני צריכה לנתק ניפגש מחר כדי לעבוד על כל הפרטים"
"בסדר, תודה" זאק ניתק את הפלאפון החדיש שלו בהתרגשות והתקדם כמעט בריצה לעבר מכוניתו.

בינתיים היילי שנראתה לא מודאגת כלל מאירועי היום ישבה לה על המחשב והקשיבה לשירים
בעוד שאחיה ליאם שוכב על מיטתה בניסיון לכתוב שיר ללהקה שלהם "מה את אומרת על זה?"
ליאם הגיש את מחברתו להיילי והיא החלה קוראת את הכתוב בעניין רב "אתה כותב שיר אהבה לגלידה?"
"סליחה אני רעב" היילי הסתכלה עליו בהבעה לא מובנת
"לא עולה לי כלום כאילו הראש שלי ריק"
"אתה תמיד אומר את זה לפני שאתה כותב שיר ובסוף יוצא לך להיט אתה רק צריך להתרכז טיפה וליהנות
נמאס לי כבר להיות אחותו של החנון"
"סליחה באמת שאני מבייש אותי"
"סלחתי" ליאם צחק מעיין צחוק מזוייף ומוחצן
"רק לא שיר אהבה, עוד אחד ואני עומדת להקיא" ליאם גלגל את עיניו
"זה כי את ערפדית בלי רגשות"
"עדיף מלהיות מיס רגשני, הו אל תבכי אני אבכה איתך, אני אוהב אותך"
"אני לא מדבר ככה" התעצבן "הי האמת שזה לא רע" היילי העיפה לעברו מבט מנקב ומפחיד
"בסדר, בסדר"
"אז מה את מתכננת לעשות לזמר" הסתקרן
"מי? אה לא יודעת נראה כבר, באמת נראה לך שאני יושבת ומתכננת את הנקמות שלי אני לא חסרת חיים כמוך"
"הי" היילי גלגלה את עיניה ולפתע התרעת הודעה הופיעה על צג הפלאפון שלה
"זה מי לנה" היא החלה לקרוא את הכתוב על הצג, "ילדים יש לי משהו חשוב לספר לכם
בואו עכשיו למקום שלנו, תזכרו להיכנס מאחורה כדי שלא יראו אותכם"
"אוי אני שונאת להיכנס מאחורה" היילי עיוותה את פרצוף להבעת גועל
"הי למה לי היא לא שלחה הודעה" אמר ליאם נעלב
"נ.ב ליאם לא שלחתי לך הודעה כי אתה תמיד נמצא קרוב להיילי" המשיכה היילי לקרוא וחיוך קטן עלה על פניה "לא אני לא"
"כן אתה כן" חייכה היילי ודחפה את ליאם מחוץ לחדר כדי להתלבש.

"תמיד נמצא קרוב להיילי" צחק שיין והביט באמילי שישבה לידו במכונית,
"אל תצחק עליו" היא דחפה אותו פרצופו בידה בהבעה שטותית,
"אוי כאילו שזה לא נכון"
"אולי…אבל הוא אחיה הגדול הוא רוצה לשמור עליה"
"גדול, הוא נולד חמש דקות לפניה ובנינו הוא יותר נוטה לסכנות" צחק
"לפחות לה יש מי שישמור עליה"
"גם אני שומר עלייך" הוא הקריב את פניו לשלה ושפתיהם נפגשו
"מתי אנחנו מתכוונים לספר להם" שאל רציני
"כשהיו מוכנים"
"מתי? את אומרת את זה כבר שלוש חודשים"
"שיין, עד עכשיו כולנו היינו רק ידידים אם הם ידעו שעברנו שלב זה עלול לפרק הכול"
"אני חושב שאת סתם נלחצת מזה" אמילי הנידה בכתפיה ושיין שינה כיוון.

"הגענו" לחש ליאם ופתח את הדלת שהייתה חצי שבורה והוא והיילי נכנסו לתוך חדר קטן בעל
שולחן עץ בינוני, שתי ספות ישנות, כיסא עץ שעליו ישבה המנהלת שלהם לנה ואח קטן שאף פעם לא הדליקו אותו בקצה "היי ילדים היכנסו" אמרה לנה בחיוך רחב,
"אני שונאת את המקום הזה" העירה היילי וניגבה את שאריות העלים שכיסו את שיערה
"מה קרה לך? פעם אהבת את המקום הזה" אמר ליאם
"אה כן, כשהייתי בת חמש וחשבתי שחול זה טעים"
"גם אנחנו כאן" אמרה אמילי ונכנסה גם היא לחדר
"אנחנו?" שאל ליאם ושיין נכנס
"הגעתם ביחד?" שאלה היילי מופתעת
"אממ..אה כן פשוט שיין ראה אותי בדרך והציע לי טרמפ" ניסתה אמילי להסביר בגימגומים
"אוקי" אמרה היילי והתיישבה על אחת הכורסאות ושלושתם אחריה
"אז מה החדשות הגדולות?" שאל שיין
"אתם הולכים להעלות הופעה עם זמר אורח ולהקליט איתו שלוש שירים"
"מה?" שאל ליאם מופתע "עם מי?" שאלה היילי
"עם זאק ריין" אמרה לנה בהתרגשות וציפתה לתגובות………..

המשך יבוא….