הלהקה – פרק 2

בס"ד

לעיניה של היילי התגלתה דמותו של נער בגיל העשרה, עיניו הירוקות בהו בעיניה, שיערו השחור
התנופף ברוח וחיוכו חשף שני גומות חן בלחייו, אפו היה סולד במקצת ומבט יהיר נראה על פניו,
"באמת?" חזר הנער על דבריו,
"ז..ז…זאק ריין" גמגמה ברנדה בהתרגשות,
"זאק ריין" אמרה אשלי בהתרגשות ונדחפה בין היילי לברנדה והתקרבה לנער,
"היי, אני אשלי" אמרה אשלי בהתרגשות,
"אני ברנדה" אמרה ברנדה אף היא בהתרגשות ואשלי העיפה לעברה מבט כועס,
"ואת?" שאל זאק והסתכל על היילי הכועסת בחיוך,
"היילי" אמרה היילי בכעס ובזלזול והתחילה להתקדם במהירות במסדרון,
"לאן את הולכת?" צעקה לעברה ברנדה,
"יש לי משהו לעשות" אמרה היילי והמשיכה ללכת במהירות,
"מה?" שאלה ברנדה מבולבלת,
"למצוא את הכבוד העצמי שלכן" אמרה וחיוך יהיר עלה על פניו של זאק.

"אמילי, ליאם" קרא שיין לאמילי ושין שלקחו ספרים לשיעור הבא מהלוקרים שלהם,
"מה?" ענתה אמילי בעייפות,
"תנחשו מי הגיע ללמוד בבית ספר שלנו" אמר שיין בהתרגשות,
"היא חתיכה?" שאל ליאם,
"זה בן" אמר שיין,
"אז לא אכפת לי" אמר ליאם,
"נו מי זה?" שאלה אמילי,
"שלוש ניחושים" אמר שיין ואמילי וליאם פנו ללכת,
"אוקיי, אוקיי, די ללחוץ עליי זה זאק ריין" אמר שיין,
"הזמר?" שאלה אמילי מופתעת,
"כן" אמר שיין,
"כל עוד זאת לא בת חמודה לא אכפת לי" אמר ליאם והתקדם לעבר הכיתה,
"אני לא מאמינה, זאק ריין" אמרה בהתרגשות, וליאם גלגל עיניים,
"אוי על תהיה כזה" אמר שיין,
"כזה…." ניסה להבין,
"אתה יודע אנטי אתה מרחיק אנשים ממך" אמר,
"מרחיק, מדבר הנער שמוקף חברים כל היום" אמר ליאם בסרקזם
"מצחיק" אמר
"אני לא מבין אותכם, מתלהבים מאיזה זמר מפורסם, להזכירכם אנחנו מפורסמים בדיוק כמוהו" אמר ליאם,
"ששש…" אמרה אמילי ומשכה את ליאם, "אתה רוצה שכולם יגלו" אמרה,
"אולי זה מה שצריך להיות" אמר כועס והמשיך ללכת במהירות,
"עזבי אמי מה הוא מבין" אמר שיין והמשיך להתקדם,
"עוד פעם תקרא לי אמי ותחטוף" אמרה אמילי בפרצוף עצבני והתקדמה ליד שיין כשהוא מקפיד להתרחק מעט ממנה.

"לשבת תלמידים" אמר המורה והתלמידים התיישבו בכיסאותיהם,
"יש לי תלמיד חדש להכיר לכם, אבל אני מניח שאתם כבר מכירים אותו" אמר המורה וסימן
לזאק שחיכה בחוץ להיכנס, "זאק ריין" צרחה אחת הבנות בכיתה וצרחות התלהבות נשמעו
בכיתה, "בסדר תלמידים להירגע" אמר המורה מנסה להשתיק את תלמידיו,
"זאק שב לידי" אמרה אשלי בחיוך והצביעה על הכיסא שלידה,
"אבל אני יושב כאן" אמר בראד בקול נעלב,
"כבר לא" אמרה אשלי ונעצה מבט כועס בבראד,
"זה בסדר אני אשב פה" אמר זאק והתקרב אל הכיסא שליד היילי אבל ברגע שעמד לשבת היילי הניחה את הרגל שלה על הכיסא "תפוס פה"
"אבל אין פה אף אחד" אמר,
"עדיין" חייכה,
"מספיק תלמידים" ניסה המורה להרגיע את הרוחות בכיתה והורה להיילי להוריד את רגלה והיא באי רצון
גלוי הורידה את רגלה והביטה בזאק במבט רצחני,
"היי" אמר זאק בחיוך להיילי כאילו דבר לא קרה,
"שיהיה" אמרה היילי וציירה קשקוש קטן על המחברת שלה,
"את מציירת יפה" אמר זאק והיילי גלגלה את עיניה,
"חמודה" מלמלה זאק חיוך יהיר עלה על פניו והשיעור התחיל.

לאחר השיעור יצאו תלמידי הכיתה בקבוצות והתקדמו לעבר הקפטריה.
"זאק, זאק, שב איתנו" קראה אשלי לזאק, וזאק התקדם לעבר השולחן והתיישב,
"היי, זאק" אמר ברנדה בקול פלרטטני,
"היי" אמר זאק בחיוך מאולץ,
"אז זאק מה מביא אותך לתיכון שלנו?" שאלה אשלי בחיוך יהיר,
"עד עכשיו למדתי בבית אבל רציתי שינוי ולהדמות קצת לנער רגיל" אמר זאק,
"אבל אתה לא יכול להיות נער רגיל, אתה זמר בן לאומי" אמרה ברנדה ואשלי דרכה על רגלה,
"אאוץ', זה כאב" אמרה ברנדה,
"בנות אתן לא מאמינות" אמרה היילי בהתרגשות, "רגע למה החדש יושב במקום שלי או בכלל בשולחן
שלנו?" שאלה היילי כשראתה את זאק יושב מול אשלי וברנדה בדיוק איפה שהיא יושבת בדה"כ,
"אני אזוז אם את רוצה" אמר זאק במבט כובש,
"אני אשמח אם תזוז בכלל מהשולחן הזה או מהחיים שלי" אמרה היילי בכעס,
"לא!" קראה אשלי, "כלומר, השולחן הזה מספיק גדול לכולנו" אמרה אשלי,
"שיהיה" אמרה היילי בעייפות וסמנה לזאק לזוז מקום,
"אז איך קוראים לך?" שאל זאק בחיוך, היילי הייתה הנערה היחידה אי פעם שסירבה לחיזוריו בהתחלה חשב שהיא סתם מעמידה קשה להשגה וגם אם היא לא מודה בכך היא מעריצה שלו אבל עכשיו הוא התחיל
לחשוב שיש משהו שונה בנערה הזאת והוא הציב לעצמו מטרה לגרום לה להתאהב בו,
"אתן יודעות, אולי היום אני אשב עם אחי" אמרה היילי וקמה ממקומה,
"היילי" קראה ברנדה,
"את באמת תשבי בשולחן של….את יודעת" אמרה אשלי ועשתה פרצוף נגעל,
"צודקת, אני כבר לא רעבה אני אוותר על האוכל היום" אמרה היילי ויצאה מהקפטריה בכעס,
"היילי חכי" קראה ברנדה וקמה לצאת אחרי היילי אבל אשלי עצרה אותה והשיבה אותה בטענה שהם מכירות את היילי ולרדוף אחריה לא יעזור,
"למה היא כועסת?" שאלה ברנדה,
"תנו לי לטפל בזה" אמר זאק ויצא אחר היילי,
"הוא כזה חמוד" אמרה אשלי,
"נכון" אמרה ברנדה בפרצוף מאוהב.

"היי, היילי נכון?" שאל זאק והתקרב אל היילי שישבה על המדרגות,
"מה?" שאלה היילי בקול עצבני בזמן שכתבה הודעה בפלאפון שלה,
"אפשר לשבת לידך?" שאל זאק והתקדם על עבר המדרגות,
"לא" אמרה היילי,
"לא?" שאל זאק מופתע,
"לא, אולי פלשת אל השולחן שלנו, אבל המדרגות הם שלי" אמרה היילי, היא כל כך אהבה לשבת שם
היא נחשבה "מקובלת" בבית הספר ויכלה ללכת באין מפריע לאן שרצתה אפילו המורים העריצו אותה
בהיותה תלמידה חכמה ביותר ודודתה הייתה המנהלת אבל למרות שהיה לה כל מה שנערה בגילה רוצה לפעמים כל מה שרצתה היה להתנתק מהעולם אפילו לכמה דקות והמדרגות היו הדרך שלה לעשות זאת
כשהיא הייתה מתעצבנת או מתעצבת הדבר הראשון שהיא הייתה עושה הוא לשבת על המדרגות ולהפליג במחשבותיה ועכשיו המחשבה שהילד שכבר ביום הראשון שלו הצליח לעצבן אותה ישב לה על המדרגות הכעיסה אותה,
"למה את כל כך כועסת עליי?" שאל זאק,
"אני לא כועסת עלייך" אמרה היילי,
"לא?" שאל,
"לא"
"אז למה את מדברת אליי ככה?" שאל,
"איך ככה?" שאלה,
"ככה, בטון כועס" אמר
"אני לא מדברת אלך בטון כועס" אמרה הפעם כשהיא משתדלת לדבר בטון שלוו
"את כן ותאמיני לי אני זמר אני מבין בטונים" אמר,
"מה?" שאלה,
"את היחידה שלא אכפת לה ממני בבית הספר" אמר,
"אז.." ניסתה להבין,
"רואים שאכפת לך ממני ואת לא מראה את זה" אמר
"האמת גם אחי לא בדיוק מת עלייך גם לו אכפת ממך, תתגבר העולם לא סובב סביבך" אמרה,
"את סתם מנסה להתחמק" אמר
"ממה?" שאלה היילי בקול מיואש,
"מהאמת" אמר זאק,
"איזה אמת?" שאלה בעייפות,
"האמת מאחורי למה את כועסת עליי כל הזמן" אמר,
"אתה פשוט מעצבן אותי" אמרה היילי וקמה מהמדרגות,
"מה עשיתי לך?" שאל זאק,
"כלום, סתם אתה מעצבן אותי" אמרה היילי, "זה לא אישי, רבים נפסלו וסבלו מזה"
"שהם נראו לך מעצבנים?" שאל זאק בנימה מבולבלת,
"כן" אמרה
"את יודעת מה אני חושב?" שאל זאק,
"מה?" שאלה בטון מוגזם
"שאת סתם מקנאה בי, ובעצם את מאוהבת בי" אמר זאק בחיוך יהיר,
"אתה רואה הרבה סרטים" אמרה היילי וירדה מהמדרגות שעליהם עמדה,
"באמת?" שאל זאק מתנשא והתקרב אליה מעט,
"כן" אמרה היילי והנהנה לחיוב עם הראש בעייפות,
"אני לא מאמין לך" אמר זאק והפעם נעמד כשאפו קרוב מאוד לאפה של היילי,
"אל תאמין מה אכפת לי" אמרה,
"באמת?" שאל מתנשא שוב,
"כן, ותפסיק לעשות את זה, זה מתחיל להטריד" אמרה,
"באמת?" שאל
"אתה עושה את זה שוב" אמרה
"עושה מה?" שאל זאק והתקרב אל היילי כך שראשיהם היו צמודים,
"את זה" אמרה היילי בשקט,
"מה את אומרת" אמר זאק בחיוך קטן והקריב את שפתיו את שפתיה של היילי…….

המשך יבוא……