הלהקה – פרק 1

בס"ד

"עוד חמש דקות לשיר סיום אנשים" נשמעה קריאה מהמסדרון,
"אני לא רוצה להפחיד אבל אני לא מוצאת את המסכה שלי" אמרה אמילי בדאגה,
"אחד את לא מפחידה, שתיים חיפשת בארונית שלך?" שאל ליאם בזמן שלבש את המסכה הלבנה שלו שהאות L כתובה עליה,
"כן, אני לא מוצאת אותה" אמרה אמילי בדאגה,
"זה אצלי" אמר שיין וזרק לידיה של אמילי את המסכה הלבנה,
"איזה מזל, תודה" נאנחה אמילי בהקלה,
"הרגיל או המנצנץ?" שאלה היילי כשבידה הימנית ליפגלוס רגיל ובשני מנצנץ,
"זה לא משנה אף אחד לא יראה את פנייך" אמר ליאם,
"אני יראה, אוף אתם בנים, אתם בחיים לא תבינו, אם?" שאלה היילי,
"הרגיל" אמרה אמילי וסידרה את שיערה,
"אמרתי לכם" אמרה היילי בחיוך מנצח ומרחה את הליפגלוס הרגיל על שפתיה,
"דקה אנשים" נשמעה קריאה נוספת מהמסדרון,
"מוכנים?" שאל שיין, ואמילי, ליאם והיילי הנהנו לחיוב,
"3….2….1….ו…." ספרה אמילי בשקט ולפתע ארבעתם צעקו "וואו" ויצאו בריצה מחדר ההלבשה,
"קבלו את מאסקס" נשמעה קריאה מהבמה, ואמילי, היילי, ליאם ושיין נכנסו בריצה
והשיר התחיל להתנגן,

ליאם:
את יודעת מעולם לא חשבתי שזה יקרה לי,
את הגעת לחיי והתאהבתי,
לא ידעתי מה לומר,
ואז אליי פנית,
ואת עולמי שינית.
שיין:
אני מודה אני התאהבתי,
ולכבוש את ליבך רק רציתי,
ולא ידעתי איך לומר לך
שאני אוהב אותך.
ליאם ושיין:
זה החיוך שלך שגורם לי לחייך,
זה העיניים שלך שממיסות אותי מבפנים
ואני לא יודע מה לעשות כי התאהבתי בך קשות,
זה איך שאת מדברת,
ומתקרבת אליי,
אני מאוהב.
היילי: זה מעולם לא קרה לי,
שככה פתאום שבית את ליבי,
סתם ככה עברת לידי ואני התאהבתי,
התקרבתי אלייך בחשש,
אתה אליי חייכת,
ובשנייה את עולמי הפכת.
אמילי:
הלב פועם חזק,
פני מאדימות במהירות הבזק,
מתבלבלת במילים כי אתה אותי משלים,
אני מודה אני מאוהבת.
היילי ואמילי:
זה החיוך שלך שגורם לי לחייך,
זה העיניים שלך שממיסות אותי מבפנים,
ואני לא יודעת מה לעשות כי התאהבתי בך קשות,
זה איך שאתה מדבר איתי,
ומתקרב אליי,
כי אני מאוהבת.
כולם ביחד (בנים בלשון נקבה ובנים בלשון זכר):
זה החיוך שלך שגורם לי לחייך,
זה העיניים שלך שממיסות אותי מבפנים,
ואני לא יודע/ת מה לעשות כי התאהבתי בך קשות,
זה איך שאת/ה מדבר/ת איתי,
ומתקרב/ת אליי,
כי אני מאוהב/ת.
(2X)

"מאסקס" צעקו הקהל שוב ושוב וקריעות הידוד נשמעו,
"תודה רבה, הייתם קהל נהדר" צעק שיין וצרחות נשמעו מהקהל וליאם, שיין, היילי ואמילי
חזרו לאחורי הקלעים, "חשבתי שזה התור שלי להגיד תודה" רטן ליאם בלחש,
"לא זה התור שלי" אמר שיין בלחש,
"לא זה היה שלי ואתה לקחת לי את התור" רטן ליאם בלחש,
"ממש לא" אמר שיין בלחש,
"ממש כן" אמר ליאם בלחש,
"ממש לא" אמר שיין בלחש,
"ממש כן" אמר ליאם בלחש,
"לא!" אמר שיין וטונו עלה במקצת,
"כן!" אמר ליאם וטונו גם עלה במקצת,
"לא!" אמר שיין,
"כן!" אמר ליאם,
"אוי סתמו" אמרה אמילי בכעס,
"שני מפגרים" אמרה היילי,
"סתמו, שני מפגרים" חיכו אותה ליאם ושיין בקול צפצפני, ואמילי והיילי גלגלו עיניים,
"הופעה נהדרת" שמעו הארבעה קול מאחוריה וכשהפנו את ראשם לאחור ראו את לנה
הסוכנת שלהם, "תודה" אמרה היילי, "תקשיבו יש בעיה קטנה" אמרה לנה,
"מה?" שאלה אמילי בנימה חשדנית,
"המעריצים חסמו את הכניסה" אמרה לנה,
"אז איך נצא?" שאל שיין,
~כעבור 15 דקות~
"אני פשוט לא מאמינה" רטנה היילי,
"יש לי ריח של בננה רקובה" רטנה אמילי,
"למה זה דווקא מגניב, אף פעם לא יצא לי להיות בפח זבל ענקי" אמר שיין בחיוך שובב,
"תראו יש לי שפם" אמר ליאם בחיוך ושם על שפתיו מקל גלידה ישן,
"דבילים" מלמלו היילי ואמילי,
"בכל פעם שאנחנו מתגנבים החוצה, זה נהיה מוזר יותר ומגעיל יותר" אמרה היילי,
"למה הגלישה בחדר הכביסה, בהופעה הקודמת הייתה כיפית" אמר שיין,
"זוכר את תעלת האוורור" אמר ליאם בהתלהבות,
"איך אני אשכח, זאת הייתה הבריחה הכי כיפית שלנו" אמר שיין בהתלהבות,
"עדיין אני קמה בצרחות מהפעם ההיא" אמרה אמילי,
"ספרי לי על זה" אמרה היילי,
"אתם סתם שתי מבאסות" אמר ליאם,
"אנחנו נמצאים עמוק בזבל, תרתי משמע ואנחנו המבאסות" אמרה אמילי,
"זהו ילדים אתם יכולים לצאת" אמרה לנה, ואמילי והיילי יצאו במהירות מהפח
ואחריהם ליאם ושיין "תודה" אמרה אמילי, "בבקשה" אמרה לנה בחיוך,
"וחוץ מזה אתם משלמים לי על זה" הוסיפה לנה, "בכל זאת, תודה" אמר שיין,
"אני לא יודעת איך היינו עושים את זה בלעדייך" אמרה היילי,
"זה בסדר, רק תזהרו שלא יגלו את הסוד הקטן שלנו, כן?" אמרה לנה,
וליאם, שיין, אמילי והיילי הנהנו לחיוב ונפרדו מלנה….
~יום אחרי~
היילי יצאה מהכיתה והסתכלה עמוק בעיניהן של חברותיה אשלי וברנדה,
והתבוננה בעשרות התלמידים שחיכו בצפייה למוצא פיה,
"הצלחת?" שברה ברנדה את השקט,
"כן" אמרה היילי בחיוך לאחר שניות של מתח, וקריאות שמחה נשמעו מסבביה,
"ברכות בראד את תשחק במשחק הגמר, אבל במבחן הבא אתה לומד איתי" אמרה היילי בחיוך,
"אין לי בעיה עם זה" אמר בראד במבט ערמומי והיילי נתנה לו בעיטה קטנה ברגל,
"אאוץ' זה כאב" אמר בראד ושפשף את המקום ברגל בו היילי בעטה בו,
"אני מעודדת, זה היה אמור לכאוב" אמרה היילי בחיוך מאולץ ואשלי וברנדה צחקו,
"אוקיי כולם להתפזר" קראה אשלי וכולם הלכו לעסקיהם,
"אוקיי בנות אתן לא מאמינות מה אני הולכת לספר לכם" אמרה ברנדה בהתרגשות,
"סוף סוף החלטת על צבע לשיער" אמרה היילי בחיוך מוגזם,
"מה לא, מה רע בשיער שלי?" אמרה ברנדה בהיסטריה,
"הוא חצי בלונדיני חצי שחור, תחליטי כבר על צבע" אמרה היילי,
"האמת שתכננתי לצבוע לשחור מה אתן אומרות?" שאלה ברנדה,
"האמת שבלונדיני מתאים לך יותר" אמרה היילי ושחקה בשיערה השחור והארוך,
"טוב אפשר להפסיק לדבר על השיער של בר, מה רצית לספר?" שאלה אשלי,
"אתן לא מאמינות מי הולך ללמוד איתנו" אמרה ברנדה בהתרגשות,
"מי?" שאלה אשלי בסקרנות,
"לא אכפת לי מי העיקר שהוא חתיך" אמרה היילי,
"הוא הכי חתיך בעולם" אמרה ברנדה בהתרגשות,
"אז ספרי כבר" דחקה בה היילי,
"זאק ריין" אמרה ברנדה בהתרגשות,
"OMG זאק ריין" צרחה אשלי בהתרגשות,
"אתן יודעות אני אצטרך את עור התוף שלי מתי שהוא כדי לשמוע מוזיקה אז אני אודה לכן
אם לא תקרעו לי אותו" אמרה היילי ואת חמשת המילים האחרונות היא צעקה,
"איך את לא מתרגשת" שאלה ברנדה מופתעת,
"אני מתרגשת מחתיכים והחתיכים היחידים שאני מכירה זה הזמר ההוא מהמופע ההוא
שהלכנו אליו, השחקן ההוא מהסרט של הערפדים ואלכס מ-יב' " אמרה היילי במבט חולמני,
"את השמות של המפורסמים את לא זוכרת אבל של אלכס מ-יב' את כן?" שאלה אשלי
במבט מבולבל, "ברור הוא כזה חתיך" אמרה היילי נרגשת,
"אבל זאק ריין הוא כזה חתיך" אמרה אשלי בהתרגשות,
"אאא…מוטל בספק" אמרה היילי במבט ספקני,
"מה את מבינה" אמרה ברנדה והיילי גלגלה עיניים,
"זאק ריין הוא רק אדם עם קול ששר שירים, כל אחד יכול לעשות את זה"
אמרה היילי ושלבה את ידיה,
"באמת?" שאל קול מאחוריה,
"כן" אמרה היילי והסתובבה עם מבט משועמם בעיניה אך הבעת עיניה השתנתה
תוך שניה ועיניה נפערו בהפתעה למראה עיניה………….