הכפר הירוק – פרק 3

"ראיתם את שאול?" שעל עידן את אמיר ובן
"מה פתאום? למה לי לראות שאול? שאול? לא… ממש לא!"
נלחץ אמיר כשעידן ובן הסתכלו עליו בצורה חשדנית ומוזרה.
"איפה ראית אותו?" שאל בן
"אבל לא ראיתי אותו! הוא לא הלך ב…"
אמיר ניסה להגיד כשסמדר המנהלת קטעה אותו.
"בוקר טוב חניכי הכפר הירוק!
או כמו שאני נוהגת להגיד, צפרא טבה! בשפה הישנה…"
סמדר התלוצצה בעודה מחזיקה את המיקרופון.
"ובכן, התחלנו את שנת הלימודים החדשה שלנו,
השנה בחרנו לתת לתלמידי הפנימייה ללמוד 2 נושאים –
מנהיגות בסביבה (סביבתית), ומנהיגות בקשר הכלכלה. (כלכלית)
שכבת שנה א', ושכבת שנה ב' ילמדו מנהיגות סביבתית,
ושכבת שנה ג', ושכבת שנה ד' ילמדו מנהיגות כלכלית.
"יש!" צעקו כל חניכי האליפים והבטיחים (שנה א', שנה ב')
"למה דווקא הם מקבלים מנהיגות סביבתית?!"
צעקו חלק מתלמידי הדלידים בקריאות בוז.
"אני מקווה…" סמדר חזרה שוב על דבריה "אני מקווה!
שכל החניכים יקבלו את המשימות שיוטלו עליהם במהלך לימודיהם."
סמדר עצרה וחיכתה לדממה ולאחר מכן המשיכה בדבריה.
"בעוד שעה כל תלמידי השכבות מתבקשים להגיע למועדנים
לשעת מדריך, שם תקבלו את השיבוצים שלכם ואת הלו"ז.
תודה, המשך יום נעים."

– – – – – – – — – – – כעבור 55 דקות במגורי האליפים – – – – – – – — – – –
"איזה כיף! מנהיגות סביבתית!" אמר בן
"מנהיגות סביבתית לא מעניינת אותי,
קודם אני רוצה לקבל את החדר שלי." אמר ליעם
"מה הבעיה עם החדר שלך?" שאלה יסמין
"הבעיה שכל האליפים תפסו את שאר החדרים
ונשאר רק חדר אחד…"
"נו, אז מה הבעיה?" שאלה שירי
"רגע, הבעיה שלא מסכימים לי לישון בחדר לבד –
כי "זאת לא רוח גנות!", ככה עדי המדריכה אמרה לי מסמדר."
אמר ליעם בקול מעצבן
"טוב, בואו למועדון. עוד שנייה יש את השעת מדריך הזאת." אמר עידן
כל החניכים נכנסו למועדון, איתם גם שאול שאיחר בדקה.
"איפה היית שאולי?" שאל בן
"אני? סתם ישבתי עם הבטיחים… התחברתי אליהם." ענה שאול
"הבטיחים המגעילים האלה? שפכתי על אחד מהם מיץ…" אמרה אביגיל והתחילה לצחוק
האליפים הסתכלו על אביגיל בצורה מוזרה.
"מה? מה אתם רוצים?! הוא היה סוטה. תגיד להם אמיר."
"כן, הוא לא היה הג'נטלמן של אביגיל…"
לפתע נכנסה עדי, המדריכה למועדון.
"שלום חברים, איך אתם מרגישים בינתיים פה בכפר הירוק?"
"אחלה…" אמרה שירי
"כן, ממש כיף פה." יסמין הסכימה
"איך שנכנסתי לאווירה! זה משהו." אמרה יולי
"מצויין. בנים? יש לכם משהו להגיד לי?" שאלה עדי
"למה את מסתכלת עליי? לא עשיתי כלום!" אמר שאול
"זה בסדר שאול, לא אמרתי שעשית משהו."
"כי אני לא… עשיתי…"
"ובכל זאת יש לכם משהו להגיד?"
"מה עם החדר שלי?" שאל ליעם
"אז זהו, בקשר לזה. אני מקווה שתקבלו אותם בטוב,
הם קצת איחרו, אבל טוב שהם הגיעו היום.
קבלו את החניכים החדשים!"
בן ובת נכנסו ביחד.
לבן היה סווצ'ר שחור וכובע נייק, הבת לבשה בגדים יוקרתיים.
ניתן להבחין שלשניהם היו תחושות דאגה.
עידן הסתכל על החניך ונזכר בפלאשבק מין העבר.

– – – – – – – — – – – 2010, הכרמל – – – – – – – — – – –

"אתה בטוח שכדאי לעשות את זה?" שאל עידן
"אתה לא זוכר מה הוא עשה לנו?" הוא שאל
"בסדר, אבל זה לא היה כל כך משנה."
"לא משנה?! עם הכסף הזה הייתי קונה לשנינו גיטרות חשמליות
ומגברים, היינו מנגנים בפארק הירקון בקיץ שעבר…
אתה יודע כמה עומרי הרוויח רק משקלים שזרקו לכובע שלו?
בקיץ אחד – 1,400 ש"ח. ביחד אני ואתה היינו מרוויחים
בערך 2800, 3000!" הוא צעק
"אבל למה לשרוף לו את הבית?!" שאל עידן
"תקשיב עידן, אם הגענו עד לכרמל כדי לשרוף לו את הבית,
כנראה שהתת מודע שלה רצה שנעשה את זה.
טוב תוציא את המצית, אני אפזר את הקש."

– – – – – – – — – – – כעבור יומיים, בחדשות – – – – – – – — – – –
"ובכן, בהחלט ניתן לראות את השריפה שמשתוללת בכרמל,
את הדבר הזה איש לא ציפה, שריפה כזו ענקית ובעקבות מי?
הרשויות מדווחים…"
עידן הסתכל בטלוויזיה ונראה המום כשצלצול טלפון קטע
את מחשבותיו.
"הלו?"
"אתה לא היית בכרמל בחצי שנה האחרונה, אתה לא קשור לשריפה הזאת בשום דרך, אני ואתה בכלל לא נפגשנו."
הטלפון התנתק.
"כנראה שהשריפה פרצה בעקבות מטיילים לא אחראיים,
אך מכבי האש והרשויות בודקות אפשרות של שריפה מכוונת…
ניתן להבחין באנשים המפונים מהבתים ובנפגעים." נשמע קולו של החניך החדש.