הכפר הירוק – פרק 1

"צפרא טבה חניכי הכפר הירוק!
אני אהייה מנהלת הפנימייה שלכם, סמדר!
אני שמחה ונרגשת לפתוח את שנת הלימודים החדשה של הכפר הירוק!"
מחיאות הכפיים של החניכים נשמעו מדן ועד אילת.
"זו השנה ה-40 לרגל היווסדות הפנימייה, והיום שכבת תלמידי שנה א' תציג את ההצגה
לרגל המאורע!"
"מדהים. מתי נלך כבר לחדרים שלנו?" לחשה אביגיל לאמיר
"בעוד כשעתיים ייערך כינוס באודיטריום של הפניימייה,
בינתיים כל החניכים מוזמנים להתמקם בחדריהם ולפרוק את הציוד.
המשך יום מהנה!"

"א…אנחנו מכינים את ההצגה?" שאל אמיר
"לא שמעת אותה?" שאלה אביגיל בעודם הולכים במסדרון עם המזוודות
"לא, כן, כאילו כן, אבל לא.. למה תלמידי שנה א'? לא יכלו לקחת את תלמידי שנה ב'?
מה עם שנה ג'?! דווקא שנה א'!"
"טוב מה אתה נלחץ?! סך הכל נכין איזשהי הצגה מפגרת,
זה בטוח יבזבז לנו לימודים." אמרה לאמיר
אמיר ואביגיל משוטטים במסדרונות כשאביגיל מובלת אחרי אמיר.
"אני מקווה שאתה יודע לאן אתה הולך!"
"יודע? חשבתי שאת יודעת!"
"מה פתאום? איך אני אדע אם לא הייתי פה אף פעם בחיים שלי?!" צעקה אביגיל
"טוב אני צריכה מיץ. שמרת את המיץ תפוחים שנתתי לך?"
"ברור."
אביגיל חיכתה לאמיר שלא ממש זז.
"נו למה אתה מחכה?!"
"למה את מחכה?"
"שתוציא את המיץ שלי כבר!"
"אה כן… כן… בטח, הנה."
אביגיל הוציאה את הקשית שלה ושתתה מיץ תפוחים טרי ושניהם המשיכו ללכת.
"בשביל מה את צריכה בכלל את המיץ?"
"זה עוזר לי להתרכז… נראה לי…"
"טוב אז לאן צריך ללכת עכשיו?" שאל אמיר
אביגיל היססה.
"לא, אני סתם אוהבת מיץ תפוחים."
לפתע הגיע למסדרון חניך שנה ב' והתקדם לכיוון אביגיל ואמיר.
"תגיד, אתה יודע איפה פה מגורי שנה א'?" שאלה אביגיל
"בובה, אם את רוצה את יכולה להישאר פה… בפעם הראשונה, ידעתי.. אהבה משהו…
אה לא שנייה… התבלבלתי…"
אביגיל פתחה את פקק מיץ התפוחים שלה ושפכה על החניך.
"סוטה!"
היא המשיכה בהליכה מהירה לכיוון היציאה אך אמיר נשאר שם.
"אתה בסדר…?"
"נו בוא כבר אמיר!"
אמיר התחיל לרוץ. "אני בא אביגיל!"

– – – – – – – – — – – – – – חצי דקה קודם לכן – – – – – – – – – – – – – –
"תקשיב אחי, לך אליה, היא שווה!"
"אבל מה להגיד לה אחי?"
"תגיד לה, היי בובה, כשראיתי אותך ידעתי שזאת את… אהבת האמת שלי!"
"תאמין למשה, היא תתעלף!" אמר דוד שחיזק את דבריו של משה
"אתה בטוח משה?"
"עומר, אי פעם עשיתי משהו לא נכון?"
"צודק אחי! חוץ משנה שעברה שהרפת כמעט נשרפה, התרנגולות ברחו מהלול,
השארת את האש דלוקה בתורנות מטבח, וג…"
משה נתן סטירה לעומר
"בסדר… זה היה… היה. פעם. תסמוך עליי, אני מבין בבנות!"
עומר יצא אל עבר אביגיל.

"תראה אותו ותראה אותה! איזה פרצוף היא עושה…" דויד אמר למשה ושניהם צחקו
"יואו! היא שפכה עליו את המיץ!"
דוד ומשה התפקעו מצחוק וברחו במהרה.

"היי, אתם גם שנה א'?" שאלה חניכה את אמיר ואביגיל
"כן. איזה מגעילים אנשים פה… אה סליחה, לי קוראים אביגיל."
"יסמין! איך קוראים לך?"
"אמיר…" אמר בלחץ
"טוב אז אתם באים למגורים?"
"אנחנו שעה מסתובבים פה ומחפשים אותם!"
אמיר ואביגיל הלכו אחרי יסמין.

"היי! לי קוראים יסמין, לה אביגיל ולו אמיר." אמרה יסמין לעוד חניכי שנה א'
"היי! איפה יש פה מזגן?" שאלה אביגיל
"במגורי בנות יש מזגנים, ללוות אותך?" שאל עידן
"בטח, זה יהיה מאוד אצילי בשבילי." צחקה אביגיל והלכה עם עמית
"אז מה קורה אמירוס?" שאל ליעם
"אחלה… איפה פה המגורי בנים?"
"בוא איתי, יהיה לנו כיף ביחד!"
שאר ילדי שנה א' התפזרו ברחבי המגורים אבל רק ילד אחד נשאר במועדון.
הוא ניגש אל הטלפון שהיה במועדון וחייג מספר.
"הלו?"
"אני אבוא מחר, היום רק התחלנו ללמוד…" אמר שאול לאיש הזר בטלפון
"זאת כבר פעם שנייה שלא הגעת בשבועיים האחרונים!" נשמע קול מהצד השני
"נו בבקשה… אתה חייב להבין אותי, אני לא אשם שאני צריך ללמוד…"
"אז מי כן אשם?!"
"אני אבוא מחר, אני מבטיח…"
"אם אתה לא בא מחר אתה מפוטר!" צעק האיש והטלפון התנתק