הכנסייה = פרק ראשון = סופיה

פקחתי עיניים באיטיות, אור ראשון הגיח מבעד לחלון, אור בהיר וחלוש.
נשכבתי במיטה וחשבתי על בית הספר החדש. אם יהיו לי חברים, אם יהיה שם כיף או לא, אילו מורות יהיו, האם הוא יהיה גדול או קטן. מוזנח או מטופח, או שונה לגמריי מכל מה שאני יכולה לדמיין.
"קלייר, הגיע היום הראשון שלך בבית הספר. קומי בבקשה." אבא קרא לי בטון עדין מבעד לדלת חדרי. יכולתי להריח חביתה שרופה קלות. בדיוק כמו שאני אוהבת. אני כבר רגילה לקום כל ימי שני ולאכול את החביתה המלוחה שבתוך הלחם הפריך, בתור כריך לבית הספר. אבל מזמן לא הייתי בבית ספר. החופש הגדול בדיוק נגמר והיום הוא היום הראשון ללימודים. הייתי מעדיפה להמשיך לישון. אז עצמתי את עיניי ונמנמתי לעוד כמה דקות.
אחרי כמה זמן שמעתי קול דקיק.
"קלי," הייזל מלמלה. "את צריכה לקום. צריך ללכת ברגל. אבא שלי ושל אד. סליחה, שלנו. שוב שיכור."
"אין לי כוח." הפנתי את ראשי אליה.
"הוא שיכור! מה את רוצה ממני?" היא הניפה את ידה לאות איום, "קומי, עכשיו."
"מה שוב שיכור?" אד התרגז והבחנתי בו לראשונה היום, לא שמתי לב שהוא הצטרף לשיחה.
"שיכור, שיכור," הייזל התעצבנה. "מה נסגר איתו בזמן האחרון?"
"אני לא יודעת," הנחתי את הכרית על הראש בתנועה מרושלת והיא נפלה. "נו, מה אתם רוצים? עכשיו שבע בבוקר. אז מה אם אני קמה בשש?" נאנחתי.
"בואי כבר." הם אמרו בחוסר סבלנות.
"טוב, חופרים." קמתי מהמיטה והם יצאו מהחדר כדי לתת לי להתארגן. ברגע שהם יצאו צנחתי על המיטה.
הייזל כנראה שמעה אותי כי לא עברה חצי דקה והיא כבר נכנסה לחדר בשעטה. עינייה היו מכווצות והיא הסתכלה עליי במבט מאיים.
"אני… חיפשתי משהו." הצדקתי את עצמי והתחלתי להתארגן, הפעם באמת.
יצאנו במהירות מהבית והתחלנו ללכת.
בדרך לבית הספר ראיתי נערה שנראתה בערך בגילי ליד הכנסייה העגולה. לנערה היו שתי צמות ג'ינג'יות ועבות, נמשים קטנים על כל הפנים, עיניים ירוקות וגומה צוחקת.
"היי," חייכתי אליה והסתכלתי על אד והייזל שדיברו עם כמה נערים אחרים ליד הפארק הקרוב, בצמוד לכנסייה. בניגוד אליי, הם כבר רכשו חברים חדשים.
"היי," היא השיבה בחיוך גדול. "אני סופיה. ואת?"
"אני קלייר," הראיתי לה את שרשרת הזהב שעם השם שלי.
"יפה. איפה קנית?" היא חייכה, "אני צריכה לזוז לבצפר."
"קניתי בחוץ לארץ, ואני איתך בבית הספר, נראה לי." אמרתי בהתרגשות.
"אני ב'שושנים', את גם?" היא התלהבה.
"כן." חייכתי. "אנחנו באותה כיתה? אני בח' ארבע,"
"אני בח' שבע…" היא התבאסה.
"למה? בטח יש לך עוד הרבה חברות. אני סתם ילדה חדשה," ניסיתי לעודד אותה.
"אני גם חדשה."
אד התקרב אלינו וזרק את הכדור שלו עליי. תפסתי אותו.
"היי בננות." הוא קרא וחטף מיידי את הכדור והלך לחברים שלו.
היא הסמיקה כשראתה את אד. הוא לבש את החולצה ה"מגניבה" שלו והיא כנראה התרשמה.
הגענו למין בניין גדול ומסוייד בצבע לבן-שמנת. היה לידו שלט שכתוב עליו 'שושנים!'.
הבחנתי באד והייזל נכנסים והשגתי את הייזל.
"היי," היא אמרה לי בנינוחות. "מי זו הילדה שהיית איתה?"
השיער הפזור שלה נכנס לה לטווח הראיה והיא הזיזה אותו בעדינות.
"חדשה כמונו." אד התפרץ. "ו… גם יפה."
"יואו…" מלמלתי לעצמי, "כנראה שזה הדדי…"
"מה?!" הוא שאל בחוסר הבנה מוחלטת.
"כלום." השבתי באדישות והלכתי לכיתה שלי. בפעם הראשונה.
מרחוק שמעתי את אד מדבר להייזל: "אני מאוהב כבר…"