הכל מוביל לדסמודס פרק 3 (חלק מאלא שנרשמו יופיעו פה)
"מה את עושה פה בשעה כזאת?",
"אממ… היה לי סיוט ולכן לא יכולתי להירדם אז יצאתי לטייל ואני מניחה שאיבדתי את הדרך, אתה יכול לעזור לי בבקשה?",דמיאן הביט בי ונאנח,"את חסרת תקווה, בואי אני אלווה אותך", הוא תפס לי את היד והוביל אותי חזרה הביתה, הסמקתי כל הדרך.
"סופי, אני מזהיר אותך, אל תתקרבי לדסמודס יותר, מבינה?", זה איום?, רציתי לדעת למה אמר את זה אבל החלטתי שעדיף שפשוט אקשיב לו והינהנתי,"אני מניח שיש לך מלא שאלות נדבר מחר בשיעור כינור",דמיאן התרחק ממני, ברגע שנעלם רצתי חזרה לחדר ונכנסתי ישר למיטה, אני צריכה לארגן בראש את השאלות שלי, יש לי שיעור כינור על הבוקר.
"סופי קווומממייי", לנלה יש כישרון לעצבן אנשים על הבוקר,"מהה, אוף טוב אני קמה",אמרתי בקול מנומנם.
לאחר שגמרתי להיתארגן ירדנו למטה לאכול," נו סופי מי הולך ללמד אותך כינור",לילאן כמו תמיד, מעניין אותה רק בנים חתיכים…
"אני אתן לנחש את המובן שאליו",אמרתי וחיכיתי לפיות הפעורים," את לא אמיתית , הוא מלמד אות כינור?",
"כע לילי ,אני החניכה שלו גם בכינור,אני עובדת איתו בשעה השניה…", ליליאן עשתה מבט חולמני ושלחה נשיקות לאויר, הלוואי שזה מה שיכולתי לחשוב עליו אבל העיניים בצבע דם לא יוצאות לי מהראש.
"שלום תלמידים אני שילה המורה לכינור ,היום אנו לומדים את שביל עפר, בשעה הבאה יבואו החונכים שלכם", למזלי ידעתי לנגן בכינור לכן הסתדרתי לא רע, אם לא הייתי לחוצה היה יכול לצאת לי יותר טוב.
"נו אני מצפה שתפציצי אותי בשאלות בנודע למה שקרה בלילה",
"אני לא בטוחה שאני יודעת מאיפה להתחיל, אתה לא אנושי ואין מצב שאתה ערפד או מלאך אפל, אממ… כן מה אתה לעזאזל?",הסתכלתי לו בעיניים שחזרו לצבען הטבעי,"טוב את צודקת ,אני שד, מרוצה?",הבטתי בו בפנים מבולבלות,שד?
"את יודעת למה אסור להתקרב לדסמודס, כי רוב התלמידים שם הם שדים, ולהם אין סבלנות כמו לי, הם רק צמאים לדם", זאת אומרת שטכנית הוא מנסה להגן עלי ממוות בטוח, הסומק חוזר ללחיי,
"לא ידעתי שיש בבית הספר שדים, אני יודעת שיש פה מלאכים, אנשי זאב ועוד יצורים על טבעיים אבל חשבתי ששדים חזקים מדי מכדי להיות פה",
"הם פה במטרה לשלוט על הצמאון שלהם, להתרגל איך לחיות בסביבה מוקפת בבני אדם מבלי להרוג אותם", השפלתי את מבטי מעט, היה לי מזל אתמול שפגשתי את דמיאן ולא מישהו אחר, "אז מה היה הקטע עם העיניים בצבע דם?",דמיאן הביט במעט פליאה,"חשבתי שהבנת שלא כמו ערפדים צבע העיניים של השדים נצבע באדום כשהם שותים דם",הנהנתי, באותו רגע פרופסור שילה הגיע לראות את ההתקדמות שלנו אז הסכמנו שנוכל לדבר בהפסקה.
בדרך ללשיעור השלישי התרכזתי בדברים שאמר לי שבסוף מצאתי את עצמי על הרצפה,"סליחה אני שמתי לב שאת עוברת", ילדה בלונדינית עם עיניים ירוקות נגלתה בפני,"זה בסדר זו גם אשמתי, לא הייתי מרוכזת, אני סופי",
"לי קוראים אמבר, נחמד להכיר",היא חייכה חיוך רחב, היא הייתה ממש חמודה,"אמבר לאן נעלת?" נערה נוספת הגיעה אלינו בריצה, ההופעה שלה היתה לא רגילה, שיער שחור ועיניים אדומות,"לירון את יודעת שרציתי להגיע מוקדם…, דרך אגב סופי זאת לירון, היא החברה הכי טובה שלי", חייכתי ואמרתי הי ללירון,"טוב סופי יש לי שיעור סיף עכשיו ואני חייבת לזוז, נדבר בהזדמנות" אמבר רצה ונפנפה לי ,לירון אחריה, הן נראות נחמדות ,אני מקווה שנוכל להיות חברות.
שיעורי היסטוריה ופרשות עברו עליי במהירות וכך מצאתי את עצמי עומדת בפינה מוצלת עם דמיאן,
"שדים יכולים להיות רק בנים או שיש גם בנות?",
"יש גם בנות אבל הן עוברות את תהליך השינוי בשלב מאוחר יותר במהלך חייהן כך שהרוב פה זה בנים", הנהנתי,במהלך הזמן שביליונו יחד דמיאן ניסה לענות על כל השאלות שלי,"אני לא מבינה איך אתה לא משתגע ממני, עם כל השאלות האלא",הוא משך כתפיים,"אני לא , לא ממש אכפת לי לענות אני מעדיף לעשות הכל מאשר להיות קרוב לחבורה ההיא שבהמשך היום תרדוף אותי בלי הפסקה",הסתכלתי לכיוון שאליו הצביע, חבורה של בנות עמדה שם וצחקה,"הן חבורה של בנות בעלות מעמד גבוה, אנה ובריטני הן המנהיגות, הן נראות כמעט אותו דבר בנוסף לכל", הוא גלגל עיניים, הסתכלתי לעבר הבנות שמרכז ההמולה עמד סביבן, 2 הדמויות המרכזיות היו שתי בנות עם שיער בלונדיני מסולסל, העיניים הי בצבע כחול כהה, לאחת כמעט שחור,"יש עוד חמש דקות לשיעור ,את רוצה שאלווה אותך?",
"אין לי בעיה עם זה, יש לי עכשיו אומנות", דמיאן לקח לי את היד ונתתי לו להוביל אותי, אני בטוחה שאותו רגע נראתי אדומה כמו עגבניה.
"נתראה", דימיאן נתן לי נשיקה על היד והלך, הדבר שהדהים את כל חבורת הבנות שהיתה קרובה אלינו ובמיוחד אותי, הלב שלי איים לצאת לי מהחזה.
בשיעור אומנות פרופסור קאלה לימדה אותנו איך להצליל את הציורים בצורה נכונה, השיעור היה די כיף, ציירתי ורד אבל לא הייתי בטוחה כיצד לצבוע אותו, לצערי השיעור נגמר והגיעה הזמן לארוחת ערב.
כל החדר דיבר על מה שקרה ביני לבין דמיאן ואני הסמקתי מבושה, בשולחן ליליאן חפרה לי על כמה שדמיאן מושלם ועל כך שהיא מתה להיתחלף איתי, וכל הבנות בשולחן הסכימו איתה, הלוואי שהסיוט הזה יגמר.
"אבל אני לא מבינה סופי איך הגעתם למצב הזה?", נלה לא הקלה עלי גם כן," זה סיפור ארוך ואין לי כח לספר אותו, מחר יום חופש ואתם תשמעו אותו מחר", נלה תפסה את הידיים שלי,"אין סבלנות לשמוע אותו".
כשנלה וקטי נרדמו יצאתי החוצא להתאורר ,הפעם לא התקרבתי לדסמודס ובמקום הלכתי למזרקה,"אוף ,איך הגעתי למצב הזה?",
"מה קרה?", נבהלתי כשראיתי שיש שם עוד נערה,"אני אליסון", היא נראתה קצת שונה מהשאר ,קצת פראית, אבל היא היתה יפה ששיער שטני עם גוונים של זהב ועיניים חומות שהיו די קרות,"סליחה לא התכוונתי להפריע ,זה לא חשוב מה קרה לי זה סיפור די ארוך",
"יש לי זמן אם את רוצה לספר", אליסון חייכה והחלטתי שלפרוק את הרגשות שלי זה רעיון די טוב
"אבל אני מזהירה אותך, זה באמת סיפור ארוך"
תגובות (9)
מהמם ממש אהבתי
רציתי לשאול אם ראיתי את ההודעה שלי ממה שפרסמת על הדמויות….
אם לא אשמח שתסתכלי ותודיעי לי מה את אומרת..
תודה
כע אין בעיה אני אנסה לשלב אותך בפרקים הבאים
יפה:-) המשך
המשך מקווה שיגיע מהר נכון רונית ???? ממתינה !!!!
סליחה כתבתי בטעות ששמך רונית וכמובן ששמך הוא ולדה מתנצלת !!!!!!!!!!!!!!
אני אנסה לעלות היום או מחר
תודה רבה
מהמם תמשיכי ממש אהבתי….
את יודעת זה מזכיר את הספרים של"בית הלילה…" זה בכוונה או בטעות??
לא משנה עדיין ממש אהבתי!!!
תמשיכייי :)
איזה יפה את כותבת זה כישרון מדהים