הכל מוביל לדסמודס פרק 2

"סופי, קומי כבר בוקר, עוד חצי שעה צריך לאכול", התרוממתי מהמיטה, נלה וקטי התרוצצו בחדר, קמתי ולבשתי את המדים שלי ולאחר מכן הלכתי להתאפר, השיער שלי היה מבולגן נורא, "סופי ,אני יכולה לעשות לך תסרוקת?,בבקשה?", נאנחתי והתיישבתי בכיסא שליד שולחן האיפור,"מהר ,ולא משהו מסובך,אני חריגה מספיק",קטי מיד באה למלאכה, בסופו של דבר היתה לי צמה ארוכה שנגמרה בסרט סגול,"קטי, סופי אנחנו מאחרות ,אם לא נלך עכשיו כל המאפינים בטעם שוקולד יגמרו", שלושתינו צחקנו וירדנו.
"נלה ,איחרתן היה לכן מזל ששמרתי לכן שלוש מאפינים",ליליאן ואריק כבר אכלו,
"מעניין מה יקרה היום בין דמיאן לסופי",אריק צחק,
"אוי תעזוב את זה ,הוא רק הסתכל עלי,בטח בגלל השיער המשונה שלי",נסיתי להישמע כועסת ככל האפשר,"טוב הוא בכל זאת הבן הכי מבוקש בבית הספר ולדעת רוב הבנות הוא גם הכי חתיך בעולם, וזה ממש נדיר למצוא את דמיאן מביט במישהי ליותר משנייה ואתם ממש הסתכלתם אחד על השני" ליליאן יצרה לב בעזרת האצבעות, הסמקתי והשפלתי את הראש,זה מה שאני צריכה עכשיו, תשומת לב מבחור חמוד ומבטים מקנאים של שאר הבנות.
"סופי אם גמרת לאכול אני אראה לך איפה הכיתה שלנו, השיעור הראשון הוא היסטוריה,פרופסור קאיה מלמדת אותו,היא ממש נחמדה…" קטי סתמה לנלה את הפה עם היד,"אנחנו יחד כל השיעורים אז אנחנו נדאג להראות לך איפה הכיתה,ונכיר לך את המורים, לפחות אני אכיר כי אם היא תתחיל לדבר זה לא יגמר לעולם", צחקתי וקמתי,"אני מוכנה לזוז".
הכיתה להיסטוריה נמצאת בקומה השנייה במבנה הלימודי, היא גם כיתת האם שלי,פרופסור קאיה ממש נחמדה, היא גם די יפה, שיער חום ועיניים אפורות רכות,לפי מה שהבנתי מהשותפות שלי היא ערפד והיא בת 300 שנה,מרשים.
"שלום, אני פרופסור קאיה, המורה להיסטוריה,התקופה שעלייה נלמד היא המאה ה-18 לספירה, האירוע הראשון אשר נלמד עליו התרחש במדינה בה נולדתי, בקטלוניה, בשנת 1714 נפלה קטלוניה לידיו של המלך הספרדי פליפה החמישי לאחר מצור קשה, אני זוכרת את התקופה היטב, היה קשה להשיג אוכל, וחלק מהילדים הוברחו מהערים במטרה לחפש ולחזור עם לפחות פת לחם,הזמנים היו מאוד קשים אז…." פרופסר קאיה סיפרה לנו את אחד מההרצאות הכי מגניבות ששמעתי בחיים ובנוסף היא הוסיפה פרטים ממקור ראשון, בסוף השיעור קטי ונלה גררו אותי לאולם הספורט לשיעור פרשות והלכו לשיעור הסיף שלהן,כלומר נטשו אותי,מסתבר שקרוב לאולם היו מכלאה וזירת רכיבה גדולים, המקום נראה מדהים לגמרי, זירת הרכיבה היתה מוקפת בגדר עץ נמוכה שלידה היו שיחי ורדים,בתוך הזירה היה דשא ירוק וטרי, המכלאה היתה לא גדולה אך מאוד יפה ,לידה היו ערמות חציר,והיא עצמה היתה בנויה מעץ בצבע חום בהיר.
"שלום תלמידים, לחדשים מבינכם, אני יולי דרקל, המורה לפרשות ולספורט, לכל אחד מכם נצמיד היום חונך מהכיתות המתקדמות, ליד הסוס שלכם יש שלט עם שמכם, בהצלחה", השם שלי היה ליד סוסה מדהימה ביופיה שהיתה צבועה בשחור, שערה היה לבן כשלג,התקדמתי לראות מי החונך שלי וממש הופתעתי למצוא את מר.הכי מבוקש עומד שם, דמיאן…
"את מודעת לעובדה שלעמוד שם לא יעזור לך, אני אעזור לך לרתום את האוכף ומשם אנחה אותך ברכיבה", התקדמתי לעבר הסוסה לפי ההנחיות של דמיאן רתמתי אותו לסוסה שלמזלי לא הביאה שום התנגדות גם כשעליתי עליה,"כל הכבוד את לומדת מהר", דמיאן חייך ולא יכלתי שלא להסמיק, רציתי לשאול אותו מה היה הקטע עם המבטים אתמול אבל לא העזתי, בסוף השיעור קיבלתי ציון לשבח מיולי ומדמיאן,"אממ…, תודה שהייתָ סובלני איתי, בדרך כלל לוקח לי הרבה זמן ללמוד לעשות דברים",הסמקתי עוד יותר,"אין בעיה ,נראה שיש לך כשרון לרכיבה, שמחתי לעזור ודרך אגב לא יודע אם אמרו לך אבל אני אהיה החונך שלך בשיעורי כינור,מצמידים לכל תלמיד חדש חונך שינחה אותו", אממ… אוקיי ,נראה שאני הולכת לבלות הרבה זמן עם מר.חתיך ,מעניין מה יגידו החברה על זה.
"נו סופי איך היה שיעור פרשות, שמעתי שהיו לכם חונכים ,מי היה החונך שלך,הוא היה חתיך,זה בכלל היה…",קטי סתמה לנלה את הפה כמו בבוקר,"תני לילדה לנשום אויר היא תענה על כל השאלות שלך",כל המבטים בשולחן הופנו אלי בציפייה,נאנחתי,
"היה נהדר ,רכבתי על סוסה מהממת בשם רירי",פליז על תשאלו אותי בנוגע לחונך,פליז.
"אבל מי היה החונך שלך,הוא היה חתיך?",לפעמים נדמה לי שכל מה שמעניין את ליליאן זה בנים חתיכים,"בבקשה על תתנפלו עליי",ארבעתם הנהנו,"דמיאן הֵל היה החונך שלי,אותו אחד שהסתכל עליי בארוחת הצהריים",ארבעתם פערו עיניים,נלה ניסתה להגיד לא נכון בלא הצלחה,"או מיי גאד ,לא נכון, את צוחקת נכון?",
"לא ליליאן,בכלל לא", היאהסתכלה על השולחן שממול כדי לאתר את דמיאן,"דמיאן באמת היה החונך שלך,איך הוא",ארוחת ערב שקטה כבר לא תהיה לי.
"וואו סופי יש לך הרבה מזל", אני מניחה שקטי ונלה צודקות אבל אני לא באמת מרגישה ככה,זה שאני החניכה של הבן הכי חתיך לא אומרת שהולך להתפתח מזה משהו וזה ממש מתסכל אותי.
בלילה לא יכולתי להירדם,היה לי עוד חיזיון, הפעם דמיאן ואני עמדנו זה מול זה ,הוא התנצל על משהו,ואני לא ידעתי מה לעשות,החלק המפחיד היה העובדה ששנינו היינו מכוסים בדם…לכן לא חזרתי לישון במקום התלבשתי ויצאתי החוצא לטייל,הלכתי לכיוון המזרקה ,לצערי לא ידעתי את הדרך חזרה,צעדתי בשביל בתקווה שיוביל אותי הביתה ,במקום זאת הגעתי לבית גדול ,כנראה בית שכן החלטתי לקרוא את השלט ,"דסס…דססמו…דסמודס!",
"אפשר לדעת מה את עושה כאן סופי?", הסתובבתי לאחור בשביל לפגוש את המבט המופתע של דמיאן, ולגלות שלא כמו תמיד הפעם העיניים שלי היו בצבע דם,בלי הכחול היפה,"מה את עושה כאן בשעה כזאת?"