הכל מוביל לדסמודס-פרק אחד חלק א'

"אמא ראית את המדים הישנים שלי, אני לא מוצאת אותם בשום מקום", נראה שבכל הבית היה הוריקן, הבגדים והחפצים שלי נמצאים בכל פינה, והחדר שלי לעומת זאת ריק לגמרי.
"סופי את צריכה להיזכר איפה הנחת אותם ,אבל למה את צריכה אותם חומד?", כשחושבים על זה אפילו אני לא ידעתי את התשובה, עברתי לחפש בסלון וחפרתי בתוך ערמות הבגדים בתקווה שאצליח למצוא משהו.
"כנראה שאני פשוט רוצה אותם כזכר מבית הספר הקודם שלי,האנושי",
"סופי אני יודעת שאת מעדיפה להישאר שם אבל זה לא מקומך חמודה", נאנחתי, רציתי בסך הכל להיות נערה נורמלית , היה לי מספיק שהייתי חריגה בנוף עם השיער הכמעט לבן והעיינים הכחולות-סגולות שלי ועכשיו אני חייבת ללכת לאיזו פנימייה מוזרה לערפדים ולילדים עם כישורים על-טבעיים.
"בכל מקרה באיזו שעה אנו יוצאים מחר?", היום היום האחרון שלי בבית אז רציתי לבלות עם החברות שלי בפעם האחרונה, המחשבה על הדברים שמצפים בבית הספר החדש, אני בקושי יודעת איך הוא מתנהל ,לפי מה שהבנתי הוא עובד על מערכת אחרת.
"אמא את מוכנה להגיד לי את בית הספר עובד?",
"לפי מה שהמנהלת שלי הסבירה יש מערכת של שישה בתים בכללי, לכל בית יש את היחוד שלו ומי שהיכולות שלו תואמות לתוכניות הבית נמצא שם,אנחנו יוצאים ב-3 בצהריים", היא בלבלה אותי לגמרי
"מה?, לא הבנתי כלום, יש לך נוסח יותר ברור?",
"את תביני כשתבואי לשם", החלטתי שאין טעם להמשיך לחפש את המדים הישנים שלי ושעדיף לצאת החוצא , רינה בטוח תצליח לעודד אותי איכשהו, אני מקווה …
הלכתי לחברה הכי טובה שלי, רינה ואני חברות מהיסודי ,היא מסוג החברים שנראה שהמטרה שלהם בחיים היא לשעשע את הסובבים אותם.
"סופי, כבר חשבתי שלא תבואי, מה קורה?", רינה גררה אותי לחדר שלה כדי שלא נפריע לאחיה ללמוד למבחן שיש לו בקרוב,
"הי לאו, בהצלחה במבחן", לאו לא הרים את הראש מהספר שלו,"תודה בהצלחה במעבר",חייכתי במרירות,"תודה".
"נו אז איך הולך, את מתרגשת?", הלוואי שהייתה לי גישה כמו לרינה , היא תמיד רואה את הטוב בכל דבר, היא כנראה היתה מתרגשת מהמעבר.
"לא יודעת ,אני פשוט מבולבלת,ועוד יותר מפוחדת", תמיד שנאתי לעבור בתי ספר, קשה לי להיסתגל למקומות חדשים ולהכיר חברים , בעיקר בגלל ההופעה שלי.
"סופי הכל יהיה טוב, תסתכלי על הצד החיובי ,אם זה בית ספר עם ילדים שדומים לך אז אולי יהיה שם עוד מישהו עם שיער לבן", לא התאפקתי ופרצתי בצחוק, מאיפה היא מביאה את הדברים האלה?,
"טוב יש מצב".
נשארתי אצל רינה במשך כשעתיים ואז אמא שלי התקשרה ואמרה לי לחזור.
"אמא אני הולכת לישון מוקדם" קמתי כדי לפנו את השולחן ולשטוף כלים ,אפילו הארוחה שאמא הכינה, לא עודדה אותי, בקושי אכלתי, מחר אני מתחילה חיים חדשים ב"פנמיית חמשת האלים", בלי חברים או מכרים,הלוואי שהייתי יכולה להישאר פה אבל נערה שיכולה לחזות את העתיד לא מתאימה לחיים רגילים, אחרי ששטפתי כלים הלכתי לחדר ונכנסתי למיטה.
בבוקר אמא העירה אותי ,"סופי, חומד זמן לקום כבר 9", קמתי מנומנמת מהחלום המוזר שהיה לי, מכל הדברים שיכותי לחלום עליהם , כוחות מיוחדים, על בית הספר החדש, על המקצועות שאלמד, חלמתי דווקא על נער אחד, הוא היה ממש אממ.. מדהים ,משגע , נער עם שיער שחור ועיניים גדולות וכחולות שמסביב לאישון היה להן גוון אדום עז ,כמו דם, הנער אני זוכרת ניגן בכינור, מנגינה יפה אך מעט עצובה,מוזר