הכל בשבילך-פרק 7

דלת נפתחה באיטיות…"שלום" "היי?" "אפשר לשאול מה את עושה כאן?" זה היה בחור בערך בן 18,שחום,שזוף, עיניים חומות בהירות,פשוט מהמם… "אה..אני לא כ"כ מכירה את בי"ח ואני מחפשת את חדר האחות" "אממ טוב בואי אני אלווה אותך" הלכנו אל עבר המעלית ולעינו לקומה ה-3 לא הלכנו לחדר האחות..הסתובבנו בכל הבי"ח ודיברנו..תוך שעה הוא כבר ידע עליי הכל ואני ידעתי עליו..בערך.. הכל היה מושלם עד שראיתי אותו שוב.. "אממ יש לך דרך לצאת מכאן במהירות האפשרית?" "נראה לי..למה?" "אז בוא" התחלנו לצאת לכיוון החניה ודיאבלו אחרינו. הגענו לאוטו אדום עם גג נפתח "כנסי ומהר" נכנסתי ואז הלב שלי החסיא פעימה.. היום הארור ההוא חזר אליי,התאונה,אבא,אמא, יצאתי מהאוטו ולא רציתי לחזור "מה יש לך? אנה..את ביקשת שנצא מהר לא?" "אני…אני.." השתתקתי.ראיתי אותו , הוא פה והוא רודף אחריי "אנה?" "בוא נסע" נשימה עמוקה ועל החיים ועל המוות וקפצתי לאוטו.
נסענו באוטו אני וריו "לאן לנסוע?" הוא שאל לפתע "אממ לא יודעת..לא אכפת לי..רחוק מכאן..סע לאן שבאלך אבל רחוק מכאן" עניתי. "את רעבה?" "כן…קצת.." "יופי..אני אקח אותך לאכול" "א..אבל אין לי כסף" אמרתי לו..לא נעים לי שהוא ישלם עליי…אנחנו בקושי מכירים יום. "אני מזמין ואני לא מוכן לקבל לא כתשובה או תירוצים!" אמר לי ריו "אבל ריו…" "בלי אבל.. אני לא מוכן לקבל תירוצים..את אוהבת אוכל איטלקי?" הוא שאל. 'אוכל איטלקי?! זה יעלה לו הון…חשבתי שהוא יקח אותי לאכול פיצה או במקדונלס.. ' "אממ התכוונת לפיצה נכון?" שאלתי "מה פתאום פיצה!? אוכל איטלקי אמיתי" "לא..נו..זה יקר" "תאמיני לי שכסף זה לא בעיה אצלי" אמר לי ריו 'אוףף לפעמים הוא כזה מעצבן' חשבתי בליבי..נסענו בערך שעה וכל הזמן נהייתי יותר ויותר רעבה.. ישבתי באוטו אחרי 7 שנים שלא העזתי להכנס למכונית,והסתכלתי על הנוף. הלב שלי דפק כמו משוגע,גם בגלל הקרבה שלי אל ריו וגם בגלל הטראומה שלי מליל התאונה. ריו פנה מהכביש המהיר לאיזו דרך עפר..הנסיעה הייתה קופצנית ומעצבנת אבל בסוף הגענו למסעדה,מדהימה ביופייה שכדי להכנס אליה צריך להכנס לגונדולות ולחצות נהר מהחנייה אל המסעדה. 'וואו..זה בטח מה זה יקר!!' חשבתי על זה ולא היה לי נעים בכלל. "ברוך הבא אדון ריו" אמר הנהג של הגונדולה "אדון ריו?!?" כמעט צעקתי את זה "זאת המסעדה שלך?!" "כמעט…זאת המסעדה של אבא שלי.אמרתי לך שכסף אצלי זה לא בעיה. " 'בגלל זה הוא לא קיבל תירוצים' "אתם לא ברזילאים?" "אנחנו כן" "אז למה מסעדה איטלקית?" "יש לנו כל מיני מסעדות,ישראליות,ערביות,מזרח תיכוניות,יפניות,סיניות..הבנת" "ולקחת אותי למסעדה איטלקית?" "את לא רוצה?" שאל ריו ומבט מאוכזב על פניו "אני רוצה..אבל אם היית אומר לי קודם על העניין של המסעדות הייתי מוחרת בתילאנדית או יפנית או סינית…כל מקום שיש בו נודלס" "את רוצה נודלס?!" "כן..אבל עכשיו באלי רביולי..פעם אחרת..כשיהיה לי כסף נאכל נודלס" "בנות…לך תבין אותן" סינן ריו.."ו.. אני לא רוצה לשמוע יותר על כסף..אני מזמין אותך לאכול איפה שאת רוצה מתי שאת רוצה ומה שאת רוצה מובן?" "מובן.." עניתי ושתקתי.. ישבנו בשתיקה אבל הוא לא הוריד ממנו את העיניים והוא גם לא אכל "למה אתה לא אוכל?" "אני לא מת על אוכל איטלקי וגם… אני לא רעב.." "אז למה לא אמרת קודם היינו הולכים למקום אחר.." "את רוצה עוד?" "לא תודה אני ממש עייפה" פיהקתי וכמעט בלעתי את ריו עם הפיהוק שלי "אני רק רוצה לישון" "בואי" יצאנו מהמסעדה וחזרנו לחנייה "לאן עכשיו?" "חכי ותראי" הוא ענה לי בחיוך ממזרי.
נסענו עוד חצי שעה והגענו לבית קטן,הוא נראה די סטנדרטי חוץ מהעובדה שמסביב הכל היה ירוק..הייתה לי תחושת דה ז'ה וו מוזרה.
"זה הבית שלך?!" "ממש לא! זה רק עוד אחד מהעסקים של אבא שלי" נכנסו אל תוך הבית ונראה לי שהייתי די הרבה זמן עם פה פעור. הבית היה בסגנון כפרי אותנטי מהמם! "אני לא אוהב להיות חלק מהעסקים שלו..פשוט אין מי שישמור לו פה על העסקים פה בארץ ויש פה די הרבה כאלה..בגלל זה אני ובן דוד שלי כן ולא בברזיל..הוא לא סומך על האף אחד חוץ מהמשפחה" כנראה פיהקתי כי ריו אמר לי שיש בקומה השנייה מקלחת וחדר בשבילי אז עליתי ונכנסתי לחדר. נדהמתי רק מגודל המיטה! נחתתי על המיטה ורק אז נזכרתי בתיק..'מעניין מה יש שם' חשבתי לעצמי ופתחתי אותו. זרקתי את תכולתו על המיטה. מצאתי שם את הדף,התמונה של מר.דיאבלו בקבוק מים ושתי מעטפות. פתחתי מעטפה אחת וראיתי שיש שם ת.ז מזוייפת ועוד כל מיני מסמכים שנושאים את תמונתי ושם מזוייף. פתחתי את המעטפה השנייה שהייתה שמנה מאוד. לא האמנתי מה מצאתי שם..ספרתי פעמיים ויצא כמעט 100000 דולר. 'מה?! מאיפה ליבי הוציאה את הכסף הזה?!' פתאום שמעתי דפיקה על הדלת "אנה את בסדר?" "כן אני די בסדר" "אם את צריכה משהו רק תגידי לי טוב?" "טוב" לקחתי נשימה עמוקה "ריו?" "כן" "אתה עוד פה?" "אהה..כן" "אתה יכול להכנס?" הוא נכנס לחדר וראה את הבלאגן על המיטה "באמת תהיתי מה היה בתיק הזה..מה מצאת?" "ריו אני חושבת שרוששתי את ליבי" הראיתי לו את סכום הכסף הענק שהיא השאירה לי והוא חשב דקה ואמר לי " לפי דעתי זה היה ברור שהיא תשאיר לך כסף..100 שקל לפחות אבל במקומה לא הייתי מסכן את חיי בשביל משהיא שאני מכיר בקושי שבועיים כמו שאמת..זה די מוזר" "כן זה מאוד מוזר..בגלל זה רציתי שתהיה כאן" נחתתי בכבדות על המיטה וראיתי פתק קטן בפתר היה כתוב:' שמרי על עצמך וכשתגיעי למקום בטוח תתקשרי אליי ואני אסביר לך מה קורה כאן…אוהבת מכל הלב,ליבי 0582876219 ' "ריו! בוא נתקשר אליה,נקבע איתה שעה ונחזיר לה את הכסף." "אנה תרגעי..אנחנו נתקשר אבל קודם את צריכה לישון כדי להיות צלולה בבוקר ניסע לבית שלי טוב?" "בסדר" "אז אני יוצא,תתקלחי ותלכי לישון..אהה ואחותי השאירה קצת בגדים פעם אחרונה שהיא הייתה כאן..את יכולה להשתמש בהם לילה טוב" "תודה גם לך" לרגע הרגשתי שהוא ממש דואג לי ובאיזה מקום אוהב אותי..אבל איך שהוא יצא ההרגשה הזו התפוגגה