הכל בשבילך -פרק 4

"זה בטח סתם משהו שדימיינתי" הסתובבתי חזרה לחלון ועוד פעם הרגשתי רוח על העורף הסתובבתי בפתאומיות ולא היה שם אף אחד,שוב. הסתכלתי סביבי מלעה,מטה לצדדים חוץ מעמית לא היה שם אך אחד. עמית לא היה מספיק להגיע מהחלון למיטה,לשכב ולהעמיד פנים שהוא בקומה במהירות כזאת ואז התחתי להלחץ קצת. "זהו!" צעקתי "זהו נמאסו עליי המשחקים שלך! בוא ותעמוד מולי פנים מול פנים פחדן!" צעקתי בחדר. אף אחד לא זז,אף אחד לא ענה לי,הייתה דממה ורק הקול שלי הדהד בין בין הקירות. הייתי מתה להרביץ למישהו,הייתי צריכה להוציא עצבים,עוד פעם. הכרית עדיין לא התאוששה מהמכות הקודמות שהבאתי לה ואם אני ארביץ לקירות אני אשבור לעצמי את הידיים. 'אולי לקפוץ עוד פעם המחלון? סתם לחוויה…ואז נעלה לאמא,אבא ואילנוש' לא שמתי לב איך האגרוף שלי נכנס בחלון שלידי וניפץ אותו רק שמעתי את קול הזכוכית הנשברת,הרמתי את עיניי,ניגבתי את הדמעות,הזכוכיות היו בכל עבר,בחוץ על אדן החלון,בפנים על הרצפה וכמה ננפלו למטה לחצר. בדקתי את היד שלי…היא לא נפגעה. האחות ליבי נכנסה בבהלה "הכל בסדר?" היא נראתה הכי אנושית בכל הבי"ח הזה. אותה באמת אהבתי. "כן,אני קצת התעצבנתי על החלון. הוא לא רצה להפתח אז נתתי לו אגרוף לא חשבתי שהוא ישבר" אמרתי לה. אני די טובה בלהמציא שקרים על המקום ולשקר בכללי אבל לא היה לי נעים לשקר לה. "החלון? לא אכפת לי ממנו אפשר לחשוב זה רק חלון העיקר שאת בסדר." היא דאגה לי כמו אמא,אמא שכבר אין לי 7 שנים. 'את הבנאדם הכי נורמאלי כאן' רציתי להגיד לה "בואי,תביאי את היד שלך אני אבדוק אותה" אמרה ליבי. "היא בסדר..אני עצמי בשוק מזה שיצאתי ללא שריטה אחת אפילו" אמרתי " נבדוק אותה בכל מקרה,אל תהיי כזאת עקשנית,את אולי לא מרגישה כלום אבל הכל יכול להיות" היא עקשנית,בדיוק כמוני ויש לנו אותו שיער. עוד הייתי חושבת שהיא אמא שלי או אחותי. באותו לילה חזר לי החלום שחלמתי על השריפה,האיש השמן ההוא לאילנה בת פחות משנה.הפעם ראיתי את הפנים של ליבי על הגוף של אותה אישה שקראתי לה אמא. אבל היא נראתה יותר צעירה. בת 22 בערך…ממש צעירה. התמונה החלה להתבהר היו שם עוד כמה אנשים עם פנים מטושטשות. סבא וסבתא,גבר שכנראה היה "אבא שלי" החלום חזר על עצמו בדיוק מושלם רק ללא הפנים המטשטשות של "אמי". "איזה חלום מטומטמם" אמרתי כשקמתי "ליבי צעירה מידי כדי להיות אמא של ילדה בת 16 ושל ילדה בת 10" אני לא מאמינה בחלומות,זה סתם. כמה פעמים חלמתי שאני מיליונרית,שההורים שלי עדיין חיים? וכלום! כלום לא התגשם. הסתכלתי על החלון "כן,הוא עדיין שבור זה מסביר את הרוח" ראיתי את הזריחה. אותה זריחה שהייתה כשאני ועמית היינו בבריכה… מהזריחה הבטתי במבט מלא חמלה אל עבר עמית. הוא לא היה מכוסה,הוא יכול להצטנן ניגשתי אליו והוא היה קר כגופה,נבהלתי שמתי את ידי על חזהו והרגשתי את פעימות ליבו. "תודה לאל" לחשתי ונשמתי לרווחה. כיסיתי אותו והוא תפס את ידי. "עמית,עזוב אותי בבקשה אני עייפה" והוא שחרר אותי הפעם ללא ויכוח. "ככה אני אוהבת אותך" אמרתי לו בצחוק. השמש כבר זרחה לגמרי. הייתי עייפה כ"כ אבל ממש רציתי לראות את העיר בבוקר. התיישבתי על אדן החלון..לא למדתי לקח מהפעם הקודמת שהייתי קרובה לחלון וניסיתי לא להרדם כי אם אני ארדם אני אפול ולא אספיק לתפוס את עצמי בזמן. 'רק לא להרדם' זה כל מה שעבר במוחי. כשהרגשתי שהעייפות גוברת, שאין סיכוי שאני אצליח להשאר ערה חזרתי אל החדר,נשכבתי ונרדמתי אוטומט.
"בוקר טוב מאמי" שמעתי מישהו אומר לי פתחתי עין אחת ומיד את השנייה.
"דפנה?" שאלתי בהיסוס "לא…זה סנטה קלאוס" ענתה לי דפנה. "וואו! נסטה הקדים השנה לפחות ב-7 חודשים." אמרתי בצחוק. כ"כ שמחתי לראות אותה השיער שלה הפך מחלק למסוסל יותר משהיה לה אי פעם,החיוך שלה נראה אחר יותר מאשר מתמיד,אם זה בכלל אפשרי. העיניים שלה שלחו לי מבטים של 'תשאלי אותי למה אני כ"כ מאושרת,אני מתה לספר לך' "טוב…אוקי..נשברתי מה קרה?" שאלתי אותה בסופו של דבר. "תנחשי את מי ראיתי!!!" היא אמרה לי 'יניב ברור שיניב רק אחרי שהיא תראה אותו היא תהיה מאושרת כ"כ. היא מאוהבת בו מאז שאני זוכרת את עצמי' "אממממממ לא יודעת" אמרתי..לא רציתי להרוס לה. "את יניב!! אני כ"כ מאושרת הוא כ"כ יפה!!!" לרגע הייתי בטוחה שהעיניים שלה הפכו ללבות קטנים. לפתע נשמעה דפיקה בדלת "יבוא" יבוא אמרתי. בהתחלה ראיתי יד עם זר פרחים ואז ראיתי את יניב בא אחריו. "אתה!!!" צעקתי והצבעתי עליו. הוא הסתכל סביבו ולבסוף שאל "אני!?" והצביע על עצמו. "כן,כן אתה!"
"מה אני עשיתי אם מותר לי לשאול?"
"אתה חייב לי מיליון דולר!!!" אמרתי לו
"אני?! למה אני?! ממתי?!" שאל יניב. במבט מופתע וקול מופתע עוד יותר.
"רק דיברנו עלייך ואתה הופעת" הוספתי בסופו של דבר.
"אההה ולמה נראה לך שאני אביא לך?! אולי בעוד 1000 שנה כשאני אהיה מיליארדר וגם אז לא בטוח."
"חעחעחעחעחעחע ממש מצחיק" עניתי בקול מזלזל שכזה. "דפנה?! דפנה?! מה את עושה כאן?! פמה לפתע יניב אל דפנה. "אותו דבר שאתה עושה כאן…בערך, רק שאני לא הבאתי פרחים" ענתה דפנה. ראו שהיא מאוהבת בו,שמעו שהיא מאוהבת בו אבל לה זה לא הפריע. היא סוף סוף ראתה את אהוב ליבה אחרי כ"כ הרבה שנים. "רגע,איך בכללת גילית שאני פה? חוץ מעמית ויניב אף אחד לא ידע כלום"
"ראיתי את הסרטון ביוטיוב וחשבתי שזאת את אז באתי לבדוק,אבל פתאום שמעתי מישהו צורח עופו מכאן,תסתלקו וכאלה. נבהלתי וחשבתי שאנה בחיים לא תצרח ככה אז הלכתי. והיום באתי לבדוק לכל מקרה וראיתי שאת יושנת."
"עוד אחת?! עוד אחת שראתה את הסרטון ביוטיוב יש מישהו שלא ראה אותו?!"
"עמית" אמר לפתע יניב.למה הוא זורה לי מלח על הפצעים?! מה הוא אוהב לשכואב לי? שאני עצובה? אבל במקום שיהיה לי מבט עצוב אני חייכתי חיוך מטומטם. ליבי נכנסה לחדר "כולם לצאת…זמן התרופות"