הכל בשבילך -פרק 2

התעוררתי! בשנייה קפצתי מהמיטה ועפתי לחדר של אילנה. פתחתי ת'דלת וראיתי אותה יושנת בשקט ובשלווה עם מגוון בובות פרווה. נשמתי לרווחה, גם בגלל העובדה שזה היה חלום וגם בגלל שראיתי את אילנה מ-א-ו-ש-ר-ת. סגרתי ת'דלת והסתובבתי. "אמא'לה!" צרחתי למראהו של עמית שנגלה מאחורי. "שששששששששש…….אל תצעקי! את עוד תעירי את כולם" הוא אמר לי "אז אל תתגנב מאחורי אנשים. מי אתה חושבת שאתה?!" סיננתי לעברו. "ראיתי ת'דלת פתוחה,רציתי לסגור אותה ואז את סגרת אותה והסתובבת. חוץ מזה אני גר כאן אז אני יכול לעשות מה שבא לי. גם אם זה אומר להתגנב מאחורי אנשים." "לא!גם אם אתה מללך העולם אסור לך להתגנב מאחורי אנשים!" כמעט צעקתי עליו "ומה אתה עושה ער ב-5 בבוקר?!" שאלתי כאילו אני חושדת בו. "אני הולך לשחיית בוקר. רוצה לבוא?" ענה לי עמית. כשפתחתי את הארון ראיתי בין כל הבגדים גם הרבה בגדי ים. כל כך הרבה שלא ידעתי במה לבחור. בסוף בחרתי בבגד ים שחור סגור עם להבות בצבע כחול,כדי שלא יראו לי את הצלעות הבולטות. התחלנו ללכת. יצאנו מהדלת האחורית,הנחתי שהוא לא רוצה להעיר אף אחד אבל כשסגרתי מאוחרי את הדלת והסתובבתי ראיתי בחצר שלהם בריכה ענקית תרתי משמע. המים היו קרים אך למרות הכל שחינו. היה כ"כ חשוך וזה היה ממש ממש רומנטי. "שחיה לילית" אמרתי לעמית בצחוק. ואז התחילה הזריחה,רק אז שמתי לב שאני רועדת מקור.כנראה שגם עמית שם לב לזה כי הוא ניגש אליי וחיבק אותי הפעם בלי לפחד שאתפורר לו בידיים. הגוף שלו היה כ"כ חם,ונעים,ושרירי. עכשיו אני מפחדת שהוא יפורר אותי בטעות. בין העצים ראיתי את קרני השמש הראשונות,כשהשמיים נצבעו בצבע כתום-אפרסק שכזה. הסתובבתי ונרכנתי כדי לנשק אותו וגם הוא נרכן כלפיי ושנייה לפני שהתנשקנו קפץ מארלי,הכלב שלו והפריד בנינו. 'נו באמת!' חשבתי. 'דווקא עכשיו!?' "מה אתם עושים שם?!" שמעתי את קולה של ליידי. "סתם,יצאנו לשחות,כרגיל אמא" אמר עמית.. "אבל אתה תמיד שוחה לבד בבוקר…" ועד שיש לי חברה?! זה משעמם לשחות לבד" קטע אותה עמית. "טוב..אבל..בלי שום פעלולים!" הוסיפה ליידי. "מה שתגידי אמא" הוסיף עמית בקול מתנשא. ליידי חזרה לישון ועמית ניגש אליי ואמר "נו, אז איפה עצרנו מאמי?" פתאום לא הכרתי את עמית. הוא נשמע כ"כ ממוזר,הוא התנהג כ"כ מוזר. "מה קרה?" שאל עמית. אני נבהלתי,פחדתי ממנו כ"כ. אולי זה האופן שבו מתנהג כל תלמיד בן 17 אבל הייתי בטוחה שעמית שונה,שהוא לא יהיה כזה. קוויתי כ"כ קיוויתי. "אנה? את בסדר?" שאל עמית בקול מודאג למדי. "אהה?! כן אני בסדר פשוט שקעתי במחשבות. זה קורה לי הרבה בזמן האחרון" צחקתי ופתאום הרגשתי איך עמית מושך אותי אליו,מצמיד אותי לגופו ולוחש לי "את קופאת מקור! את כ"כ קרה,וגם השפתיים שלך כחולות!" "אולי קר לי..אבל האמת? לא שמתי לב לזה. יאללה אני יוצאת..באמת מתחיל להיות כאן קר." יצאתי מהבריכה לכוון הג'קוזי. "לא אמרת שאת יוצאת כי קר לך?" שאל עמית. "אמרתי שאני יוצאת מהבריכה…לא אמרתי שאני לא אעבור לג'קוזי..חוץ מזה יש שם חימום." המים בג'קוזי היו כ"כ חמים,והיה לי כ"כ נעים שלא רציתי שהרגע הזה יגמר. עצמתי עיינים ואידתי תחושה בכל הגוף. כנראה נרדמתי. התחושה חזרה אליי כשעמית נכנס למים והתחיל ללטף אותי. "מה אתה עושה?!" צעקתי עליו. נבהלתי…פשוט נבהלתי "תרגעי! את נרדמת בג'קוזי,ניסיתי להעיר אותך כדי שלא תקבלי כוויות מהמים." ענה לי עמית.
אני די בטוחה שהוא מאוהב בי. האמת? אני גם מאוהבת בו…מהפעם הראשונה שראיתי אותו הבנתי שאני מאוהבת.מאוהבת קשות. לא ידעתי איך אני מפסיקה לאהוב אותו.
רציתי להרחיק את התחושה הזאת כמה שיותר רחוק ממני. אבל זה לא הצליח. "קחי" אמר לי עמית והושיט לי יד ועליה תלויה מגבת. "תודה" עניתי. התנגבתי והוא ליווה אותי לחדר. "את רוצה להפגש מחר עוד פעם ונשחה שוב כמו היום?" שאל עמית בדרכנו לחדרי. "אני לא יודעת..אני רוצה..מאוד רוצה אבל אני די בטוחה שאני לא אקום…היום קמתי בפוקס ב-5 בבוקר." אמרתי..ונכנסתי לחדר לפני שעמית ענה לי…הייתי מלאת בושה! נעלתי את הדלת ונכנסתי מתחת לשמיכה…עצמתי עיינים. 'אוי אלוהים! איזה תסבוכת! אני מאוהבת בו! אני באמת מאוהבת בו! אני לא רוצה את זה!!! לא רוצה!!!!' שמעתי דפיקה בדלת החדר…פתחתי ולא ראיתי אף אחד. הסתכלתי לשני הצדדים למעלה ואז…למטה חיכתה לי קופסא עטופה..פתחתי אותה וראיתי צמיד זהב עם יהלומים ומכתב:
' אנה,אני לא יכול להגיד לך הכל בפנים.
אני מצטער על איך שהתנהגתי היום בבריכה. אני יודע שטעיתי.
אני לא יודע מה את מרגישה כלפי אבל אני ממש אוהב אותך….אני פשוט מטורף עלייך. אני לא התכוונתי לפגוע. בטח לא בך!
תבדקי בצמיד מאחורה.
אוהב אותך מאוד,מטורף על כל הראש
עמית! '
הסתכלתי מאחורי הצמיד איפה שהיו היהלומים והיה כתוב שם: לאנה,אהובתי היחידה,עמית
זה שבר לי את הלב! התחלתי לבכות…רצתי עם הצמיד ועם דמעות בעייניים לעבר החדר שלו. דפקתי…לא הייתה תשובה,ניסיתי לפתוח את הדלת..אף אחד לא היה משאיר מכתב שבו כתובים כל הרגשות שלו…רק אם הוא יפגע בעצמו. אני פרצתי את המנעול עם סיכת ראש שהייתה לי וראיתי איך עמית בולע כדורים.
"לאאאאאאאאאאאאאא!!!!" רצתי אליו,הוא היה כבר כמעט מחוסר הכרה. "טלפון,טלפון,טלפון" מלמלתי. מצאתי את האייפון שלו…"100…100.100 100 ומה??!" צרחתי! ניסיתי 101 ופגעתי בול "הלו, בבקשה תעזרו לי! חבר שלי בלע כדורים..הוא מחוסר הכרה בואו מהר!!" נתתי את הכתובת של הבית…ורצתי להעיר את ליידי. היא לא הייתה בבית…אילנה עדיין ישנה ולא רציתי להעיר אותה. לא היה אף אחד בבית…לא ליידי,לא המשרתים…אף אחד! רק אני,אילנה ועמית. כעבור 10 דק' הגיע האמבולנס. הם עלו מהר מאוד למעלה והתחילו לעשות לו כל מיני טיפולים….ישבתי לידו על הברכיים…בכיתי את הנשמה שלי. "אוקי,לוקחים אותו לשטיפת קיבה" שמעתי את אחד הרופאים אומר…"תתלוי אלינו בבקשה גברתי" פנו אליי. "אה..אהה..אני? אני לא יכולה…אחותי כאן,היא יושנת.אני לא משאירה אותה לבד!" אחרי שנייה הופיעה עוד אלונקה בחדר…"איפה אחותך? נשים אותה וניקח אותה איתנו" "לא! וכשהיא תקום?! היא תקבל התקף לב.ולא רק…אומרים שאם שמים בן-אדם על אלונקה סתם ככה בסופו של דבר הוא יחזור לאלונקה מהר מאוד…אני לא מוכנה להסתכן…גם אם זה אמונה תפלה!" אבל לא רציתי שיקחו את עמית! אני לא יודעת מה יקרה ומה יעשו לו שם…אני לא רוצה להשאיר אף אחד לבד…לא את אילנה ולא את עמית..לא ידעתי מה לעשות. בסוף נסעתי לבי"ח..לא בגלל שבחרתי בעמית על פני אחותי…הייתה לי התמוטטות עצבים,התעלפתי אז לקחו אותי לבי"ח…אשפזו אותי באותו חדר עם עמית. כשהתעוררתי והבנתי איפה אני,קפצתי מהמיטה,הוצאתי את העירוי מהיד שלי וניסיתי לברוח…אין לי ביטוח בריאות כבר כמה שנים,אם ממשרד הרווחה ידעו שאני כאן יבוא לקחת אותי,יפרידו ביני לבין אילנה..לא הייתי מסוגלת לעבור דבר כזה! לא הייתי מסוגלת לתת לדבר כזה לקרות. עמית ישן או שהיה מעולף אני לא יודעת אבל מה שבטוח עיניו היו עצומות והוא לא שמע אותי ולא יכל לעצור אותי. רצתי כל הדרך מהבי"ח לעבר השכונה העשירה. הדרך הייתה ארוכה,רצתי ולא הסתכלתי לאחור אפילו פעם אחת פחדתי שאם אני אסתכל אני אראה אנשים רודפים אחריי. מנסים לתפוס אותי. לפתע הרגשתי איך משו' תופס אותי ברגל ומעיף אותי אל על. הייתי תלויה כמו חיה מהרגליים ומטה. אני לא הבנתי מה קרה. הייתי בלחץ מטורף. אני הייתי בטוחה שאנשי מרכז הרווחה תפסו אותי אבל מילא שתפסו אותי אבל למה לתפוס בצורה כ"כ לא אנושית? למה אני צריכה להיות תלויה כמו חיה?! "אהההה זאת את,אני כבר קיוויתי לאיזה חיה"….שתיקה ארוכה עברה ביננו. 'יניב? לא יכול להיות.המשפחה שלו כבר עזבה את העיר. הם עברו לגור במרכז…עם הרבה כסף. מה פתאום הם יחזרו לעיר? ושיניב עוד יצוד חיה!? יש להם הרבה כסף! אפילו אני לא הייתי מבזבזבת כ"כ הרבה כסף מהר כ"כ….למרות שלא היה להם הרבה כמו לעמית.' אחרי השתיקה הארוכה והמביכה ההיא החלטתי לשבור אותה ואמרתי :" נווו…אתה הולך לשחרר אותי או לא?!" "למה נראה לך? די נחמד לראות אותך ככה…כשכל הדם זורם לך למוח.. אולי עוד שעה…שעה וחצי אני אשחרר אותך..לא בטוח." עונה לי…אני לא מצליחה להבין מי זה..יניב..לא יניב.? אני לא חושבת שהוא יחזור ואם הוא חזר? אוף! אני צריכה לראות אותו! מתה לראות מי זה! "אבל אתה עומד כאן נכון? אתה לא תזוז ממני נכון?" "אני לא מבטיח כלום!" התחלתי להתפתל ולהסתובב ניסיתי להסתובב מספיק כדי לראות אותו…אפילו לראות רק את הפרופיל כדי לדעת מי זה. "יודעת מה? אני אגיע איתך לפשרה…אם את תצליחי לזהות אותי אני אשחרר אותך…אם לא תצליחי את תשארי תקועה כאן לפחות עוד שעה. אוקי.?" מה?! אני לא יודעת מי זה! אני בחיים לא אגלה אם אני לא אראה אותו! אוקיי על החיים ועל המוות :"יניב? זה אתה?" "סורי מאמי אבל…את הולכת להשאר תלויה למשך עוד חצי דקה שלמה עד שאני אשחרר אותך" 'יניב!…..איך התגעגעתי אליו! אני לא מאמינה שהוא חזר לכאן!' "אז………..לא מגיע לי חיבוק או משו'?" "ברוווור!!!"…..אוקי…נראה לי שברנו אחד לשנייה ת'צלעות מרוב העוצמה של החיבוקים. "את רוצה ליווי? לאן את הולכת בכלל..או יותר נכון רצה?" אני מאוד רציתי לווי…מאוד! אבל אם אני אגיד לו שאני הולכת לבית של עמית הוא יעלב. הוא יחשוב שעזבתי אותו בגללו….נכון שאני מאוהבת בעמית עד כלות נשמתי אבל אני לא יכולה להסתיר את העובדה שיש לי רגשות כלפי יניב. היינו חברים…ונאלצתי להפרד ממנו בגלל שהייתי על הזמן בבריחה מהחוק..לא רציתי שהוא יסתבך בגללי…וגם הוא עבר למרכז. לא היינו יכולים להפגש גם אם לא הייתי בורחת. אני רק רציתי בטובתו. "אממ אני…אני הולכת לקחת את אילנה מהבית של עמית." עניתי…זאת האמת..למחצה. "עמית אה?! כ"כ מהר החלפת אותי?" "מה?! לא! אם אני אספר לך אתה לא תאמין! אתה גם תהיה בצרות..כל מי שאני פוגשת אח"כ נמצא בצרות." כשאמרתי את זה…הבנתי שאני הכנסתי את עמית למצב ההוא….שבגללי זה קרה. שאם הוא לא היה פוגש אותי הוא לא היה נמצא עכשיו בבי"ח…מאושפז. "אז למה את נפגשת עם עמית? את מוכנה להכניס אותו לצרות?" ענה לי יניב במין קול לועג…ליבי נשבר..אני די בטוחה ששמעו איך הלב שלי נסדק לאט לאט ונשבר…הייתי בטוחה ששמעו איך הרסיסים נופלים לי בכל הגוף…בסופו של דבר סיפרתי לו הכל…הזהרתי אותו שהוא עלול להסתבך אבל הוא הסכים לקחת את הסיכון….אחרי שסיפרתי שמתי לב שמתחיל להחשיך….וכשאני קמתי היה מוקדם…בערך 12…"אנחנו חייבים לעוף לבית שלו! אני רוצה לראות עם אילנה בבית שלו! היא לבד שם…אם היא עדיין שם!" התחלנו לרוץ שוב פעם….רצנו כמו מטורפים….. אבל הגענו מאוחר מדי….על הבית היו שלטים של משטרה…הבית היה מוקף בסרטי 'לא לחצות – אין מעבר – לא לחצות – אין מעבר' באתי לעבור את הסרטים האלה ויניב תפס אותי…"עזוב אותי! אני צריכה לעבור!עזוב אותי!!!!!!!!!!!!!" צרחתי עליו! התחלתי להכות אותו עד שבסופו של דבר נשברתי והתחלתי לבכות. "תרגעי…בבקשה! אני לא יכולה לראות אותך בוכה!" ענה לי יניב..התשובה שלו רק עצבנה אותי יותר. "אתה לא מבין שהיא הדבר הכי חשוב לי בחיים?! אתה לא מבין שאם היא לא הייתה קיימת כבר מזמן אני הייתי בבאיזה בית יותמים או משפחה אומנת!? אתה לא מבין שבלעדיה לא היינו נפגשים!? למה נראה לך שאני בורחת ממשרדי הרווחה? בשבילי?! מה פתאום! זה בשבילה! כדי שלא יפרידו בנינו! אם אחת תאומץ והשנייה לא! אני עושה את הכל בשבילה ורק בשבילה.."התחלתי לבכות וראיתי איך אנשים במדים מוזרים נכנסים לבית. "בואו" שמעתי מישו' אומר לי וליניב. הרמתי את העיינים וראיתי שוטר עומד מעליי. התרחקנו בערך קילוטר ושמעתי פיצוץ הסתובבתי וראיתי איך הבית של עמית עולה בלהבות,איך חלקים ממנו עפים לכל עבר,חלקי בגדים,חלקי גופות,הכל התפזר לכל עבר. "לאאאאאאאא!" צרחתי,התמוטטתי והדמעות התחדשו בזרם חזק אפילו יותר ממקודם. "אילנה!!!!" יניב והשוטר ניסו להרים אותי אבל התנגדתי בכל כוחי.'לא הספקתי לבדוק אם היא שם….זאת אילנה אם היא לא רוצה שימצאו אותה..אף אחד לא ימצא אותה…היא יכלה להתחבא בלי שהם ימצאו אותה.' "תגיד לי…מה הבעיה שלה?" שאל השוטר. יניב רצה לענות לו אבל לא נתתי לו. רק אז הבנתי מי היו האנשים שנכנסו לבית..אלא היו חבלנים. לפתע ליד הראש שלי נחתו חלקי שמלה…אותה שמלה שאילנה לבשה כשהיא הלכה לישון הלילה. היא לא הייתה מחליפה אם לא הייתי אומרת לה או אם מישו' אחר היה אומר לה ונותן לה את הבגדים. כשראיתי את הבגדים ישר הכנסתי יד לכיס שעדין נשאר שלם והטבעת של אמא הייתה בפנים. כבר אז הייתי בטוחה שאילנה הייתה בפנים. שהיא לא ניצלה מהגורל הזה. שהיא התפוצצה,מתה,עם כל השאר. הייתי מוכנה לרצוח את הבנאדם ששם בפנים ת'פצצה. הרגשתי לפתע איך נדלקת לי מנורה מעל הראש,לא כמו בסרטים,מנורה אדומה,מנורה שטנית שצעקה לי מעל הראש "נקמה! נקמה! נקמה!" 'אני אנקום,אף-אחד לא ירצח את אחותי ויצא מזה בחיים..אף-אחד!!" המשטרה החלה לחקור אבל לא נתנו לי להתקרב. החלטתי להמשיך לברוח עד שאנקום את מות אחותי. "ילדים לכו הביתה…אין מה לראות כאן" אמר לפתע השוטר. יניב קם והתחיל ללכת "הי!קח אותה איתך.עדיף שתיקח אותה לבי"ח היא לא נראת לי בסדר" יניב חזר והרים אותי על הידיים. ניסיתי להשתחרר,התחלתי להרביץ לו,להלום אותו באגרופיי בחזהו אבל הוא בשלו,הוא ספג את כל המכות עד שנגמר לי הכוח,עד שלא יכולתי להכות אותו יותר. על פניו הייתה הבעה ריקה. כאבו לי היידים נראה לי שהן כאבו יותר ממה שלו כאב החזה….אם בכלל כאב לו. הוא הביא אותי לב"ח ישר לחדר שלי ושל עמית. עמית עדיין ישן. זה מוזר. הוא לא אמור לישון. הוא ישן כשיצאתי עכשיו בערך 10 בלילה. הוא לא אמור לישון! יניב שחרר אותי על המיטה ובאותו רגע קפצתי מהמיטה ורצתי לעמית. בדקתי את הלוח שהיה תלוי בסוף המיטה. "הנער נכנס לקומה"