הכול באשמתי

-פרק 1-

אשלי:"נו כבר אשלי אנחנו נאחר לטיסה!" צעקה לי מיי. היינו חודש שלם בצרפת ובדיוק ברגע המתאים אנחנו מאחרות. יופי.
קמתי, התקלחתי, צחצחתי שיניים, התלבשתי, אכלתי ואני, מיי וסיסי יצאנו לשדה התעופה בדרך ללונדון.
כשהגענו היו מלא מאבטחים וצלמים. אין לי מושג למה וגם אין לי כוח לגלות.
נתנו את הכרטיסים ועלינו למטוס, אני נתקעתי עם סיסי הנוחרת ומיי לבד באמצע. פתאום מישהו התיישב לידה, האמת היו 5…
מיי: נרדמתי והתעוררתי כשהודיעו חמש דקות לנחיתה. מי שהעיר אותי היה זה שלידי עם שיער חום מתולתל ועיניים ירוקות. 'איזה חתיך' חשבתי. לידו היו עוד שתי בנים ואז בהמשך השורה עוד שתיים. הנער אמר לי " בוקר טוב, אני הארי, מי את?"
"מ…מיי " עניתי בגמגום.
הבנים צחקו, "עוד פעם אתה מתחיל הארי?" אמר זה שלידו. והאחרון עם הפס הבלונדיני בשיער שאל "את לא מכירה אותנו?" "לא" עניתי "אנחנו וואן דיירקשן" הוא המשיך "שמעתי עליכם אבל לא הרבה" הוספתי, הנער עשה כאילו הוא מת וכולם צחקו.
"הגיע הזמן לצאת" הודיעו הדיילות. והארי נתן לי פיסת נייר מקומטת ואמר "נתראה כשנתראה" והלך.
אני, אשלי וסיסי מיהרנו לצאת משדה התעופה כשאחד מאלה שישבו לידי. הבלונדיני נתן משהו לאשלי והלך.
כשהגענו הביתה פתחתי את הדלת המשותפת שלנו. אנחנו גרות בה כבר חודש. מאז שמלאו לנו 18. עליתי לחדר שלי (גרו בפנטהאוס!)
ופתחתי את הנייר, היה בו…..
הארי: התעוררתי לקול של צחוק מלמטה, יצאתי מעוצבן וצרחתי שישתקו ואז ראיתי את חברה של מיי עם ניאל, ירדתי מהר ושאלתי אותה "מיי איתך?" והיא ענתה לי בבלבול "למה, היא צריכה להיות?" "אמ… לא משנה" התאכזבתי, חשבתיי שהיא לא זרקה את הפתק. ממש קיוויתי. חזרתי לישון ובדיוק שמעתי מישהו מתקשר, לואי פתח את הדלת ברעש ואמר "הארי זאת מי שהתאהבת בה במטוס! קום יא עצלן!" הסמקתי, לקחתי את הטלפון והראתי ללואי בתנועת יד שהוא ימות. "הלו" אמרתי. וענה לי הקול שרציתי לשמוע כול הלילה. "הי! אמ… אני לא יודעת אם אתה זוכר אבל נפגשנו במטוס"
גיחחתי, "ברור שאני זוכר. איך אפשר לשכוח את העיניים הכחולות והשיער החום שלך?" היא צחקקה. 'הולך לי טוב' חשבתי "אז… אני אוכל לבוא אליך?" שאלתי "כן בטח!" היא ענתה והסבירה לי איך מגיעים.
התקלחתי, התלבשתי ויצאתי.
כשהגעתי אליה סימסתי לה לרדת (אל תשאלו מאיפו יש לו את המספר) והיא ירדה וקיפצה עד המכונית שלי. חיבקתי אותה חיבוק של דוב והסתכלתי עליה: היא לבשה שורט ורוד וגופיה לבנה משוחררת ולבסוף סניקרס לבנות, השיער שלה היה מסודר לקוקו הדוק והבושם שלה היה שאנל. זיהיתי מיד. היא לבשה את השרשרת שנתתי לה.
"אז לאן בא לך?" שאלתי, "אמ… תחליט אתה אני גמורה מעייפות" היא ענתה וציחקקה. היא הסתכלה לי בעיניים ואני בעיניה. אבל אז היא הסמיקה והסתכלה למטה. זה היה כאילו העיניים שלה מהפנטות אותי. מה קורה לי? אני אף פעם לא מתהפנט מבחורה.
מיי: הרגשתי את זה. ברגע שהוא הסתכל עלי, עיניו הירוקות ולפפות אותי אליו. קושרות אותי. הסתכלתי למטה והרגשתי שהסמקתי. התחלנו לנסוע…
"הגענו" הארי אמר לבסוף.
"מה זה המקום הזה?" שאלתי בתדהמה