הכאב שבי פרק 2
בפרקים הקודמים: ענבל גילתה שהוריה הם דודים שלה ..
אני כמו תמיד התחלתי לכתוב ביומן, בבית העץ כן כן.. אני תמיד מספרת ליומני הכול!
ואני קוראת ליומן שלי הילי , דף מיומנה:
י"א בספטמבר 1998
הילי היקרה, היום אני גיליתי משהו ששינה את חיי!
אני מאומצת, הורי לא באמת הורי , הם דודים שלי ,שאני חושבת על זה שאימא שלי עזבה אותי שבעודי בת שנה זה גורם לי עצב..
אני יודעת שאני נשמעת לך מוזרה שאני כותבת לך, אבל אכן את היחידה שמבינה אותי בעולם הזה … את חברתי הטובה ביותר אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי , הכרית שלי ספוגה מבכי אני מרגישה משהו ניכנס ללבי בסערה משהו שדוקר אותי משהו שלא ציפיתי שיקרה…
סופיה נכנסה במהרה לבית עץ , ענבלי הכול בסדר ?
לא , אני לא מעכלת את זה שאמי האמיתית עזבה אותי שבעודי בת שנה השבתי…
את ידעת על זה? הוספתי…
לא, לא ענבל הפרש הגילים שלנו ממש קטן אני הייתי בת שלוש שזה קרה לא ידעתי על זה דבר, תמיד האמנתי שאת אחותי..
טוב , אפשר קצת זמן לבדי?
בטח , אמרה סופיה והלכה..
תמיד שעצוב לענבל היא הולכת לפארק ,שם קרה לה משהו שבחיים לא הרגישה , אהבה!
ענבל ישבה על הספסל מביטה בעצים, בשמים …
פתאום ירד גשם , ענבל רצה לביתה והחליקה על מישהו: שיער חום, ועניים ירוקות.. ,יפה תואר כך קראה לו ביומנה.. הוא עזר לה לקום , הסתכל לה בענייה, הם עמדו והסתכלו זה בזה .
היי,שמי גל את בסדר לא כואב לך כלום?
לא , לא מעדתי קצת ונפלתי , הכול בסדר , עניתי..
אז מה שמך? שאל..
שמי ענבל .
את גרה בסביבה?
כן בטח , אתן לך את הטלפון שלי למקרה שתרצה לדבר איתי.. אמרתי..
תודה.. השיב
בבקשה, אני חייבת לחזור לביתי אמרתי.
אין בעיה , ניפגש מחר בשעה ארבעה? שאל..
בטח! עניתי..
ענבל רצה לביתה , לספר ליומנה כמה כיף היה..
מה ענבל תכתוב ביומנה?
האם האהבה תמשיך וגל ענבל היו חברים?
המשך יבוא..
תגובות (1)
שהיו תגובות אני ימשיך:)