בת לוויה-2

עבר שבוע מאז שהסכמתי להיות ה"מלווה" שלו.
ואחרי שכל הסידורים נעשו, אנחנו נוסעים ברכבת אל ה"בית" שלו, אם אפשר לקרוא לזה ככה.
מחוי נדד לשיחה שקיימנו באותו יום. פחות מחצי שעה לאחר שנפגשנו
"אתה.. אתה… שטן?…" שעלתי בחשש
"שליח שטן." הוא תיקן אותי "זו התאוריה הנוכחית שלי, כן."
תאוריה?… זאת אומרת שאתה לא בטוח בזה?…"
הוא חייך חיוך עצוב במקצת "לא,אני לא. אף אחד לא אמר לי מה אני מעולם. אני יודע שיש את הרשימה. אני יודע שאני צריך לעשות מה שכתוב בה, ככה זה עובד."
אני עדיין הייתי מפוחדת עד מוות "אבל… השטן הוא מרושע!"
הוא הסתכל אלי במבט קליני "האם הוא באמת מרושע? או שזה מה שאמרו לך להאמין בו? האם תפקידו של השטן הוא לא רק להעניש את אלה שראויים לעונש?"
דבריו חלחלו בי. מעולם לא הייתי אדם נוצרי במיוחד. לא האמנתי בקיומם של השטן אלוהים או שליחיהם
אבל הנה עומד מולי אחד. האם זה אומר שכל הדת נכונה?
"אז, תגיד. אתה בעצם חלק מהדת לא?" שעלתי. מנסה להחליף נושא
הוא רק חייך בשעשוע. מה כל כך מצחיק אותו כל הזמן? "אני מאמין שאנשים ניסו למצוא הסבר למה שהם ראו. עם הזמן זה התעוות והשתנה וסיפורים רבים נרקמו סביב זה. האם אני מאמין בקיומו של אל כלשהו? לא. מי שנותן לי את הרשימה אינו כל-יכול. אחרת למה הוא צריך אותי? ומכאן שהוא אינו עונה על ההגדרות של אל. למרות שאני לא מאמין בדת אני מוצא אותה מרתקת. לא הנצרות האיסלם וכל הדתות הנהוגות כיום אלא דברים עתיקים בהרבה. המיתולוגיה הנורדית מעניינת אותי במיוחד."
הנהנתי. כאילו אני מבינה
ואז נפל לי האסימון. אין לי מושג איך קוראים לו
"מה השם שלך?" שעלתי מובכת מעט. הוא רק חייך. "תמציאי לי אחד." גבותי הרמו בשעלה
"מה זאת אומרת?" למה אני צריכה להמציא לו שם? "אין לי שם. חייתי עם בני אדם בעבר, כל אחד מהם קרא לי בשם אחר. זה עוזר לי לשמור אל אלמוניות." עצב נשמע בקולו
אני לא שואלת אם ההורים שלו לא נתנו לו שם. יש לי תחושה שזה נושא רגיש.
וכך התחלתי לחשוב. מעולם לא נתתי לשום דבר שם מלבד הבובה היחידה שהייתה לי שהייתי קטנה.
מה יהיה שמו?