היצור הסגול (פרק ראשון)
הבטתי מהחלון, והרחתי ריח של יום חדש, התחיל לכאוב לי הראש מהידיעה שהתחיל יום חדש בשבוע חדש, שוב פעם צריך לקום לבית הספר, כל כך לא רציתי לקום מהמיטה הרכה והנוחה שלי, החלטתי להישאר עוד כמה דקות במיטה, אבל לרוע מזלי מישהו דפק בדלת.
קמתי באי רצון מהמיטה וירדתי במדרגות, חשבתי לעצמי בטח זו לינדה, פתחתי את הדלת, וכמו שחשבתי זו באמת הייתה לינדה, כמו כל יום היא לבושה ומוכנה בחיוך ליום חדש של לימודים.
לינדה הסתכלה עלי בעיניים החומות הנוצצות שלה, ואמרה לי שאני אלך להתארגן כבר או שפעם נוספת נאחר את ההסעה כמו בכל יום.
הלכתי במהירות למקלחת, אחרי שהתקלחתי צחצחתי שיניים והלכתי להתארגן.
ראיתי את הבגדים הנקיים שאמא השאירה לי על הכיסא, בין הבגדים ראיתי את החולצה האהובה עלי, חולצה שחורה עם ציורים של גולגולות ולבבות, לבשתי אותה ואת המכנס השחור שלי.
נעלתי את הנעליים השחורות שלי ואז הבטתי במראה וראיתי את השיער הבלונדיני המפוזר שלי, ישר הלכתי לסרק אותו.
פתאום שמעתי את לינדה צועקת מלמטה שהאוטובוס בא עוד כמה דקות, מיהרתי להתאפר, לקחתי את התיק וירדתי מהר במדרגות.
לינדה ישבה על הספה והביטה בי בשימחה ואמרה שזו הפעם הראשונה השנה, שאנחנו מספיקות להסעה, שתינו התחלנו לצחקק כי זו הייתה באמת הפעם הראשונה שלא איחרנו להסעה, אבל דיברנו מוקדם מדי כי ברגע שפתחנו את דלת הכניסה ראינו את ההסעה נוסעת לבית הספר, וכמה שלא צעקנו הנהג לא שמע אותנו.
לינדה אמרה באכזבה שעוד פעם איחרנו, ידעתי פשוט ידעתי שלא הייתי צריכה לקום מהמיטה, הייתי צריכה להגיד שאני חולה או משהו, התחלנו ללכת לבית הספר שוב פעם ברגל.
בזמן שהלכנו ראיתי פתאום את האוטו של אחותי, הייתי כל כך מאושרת ברגע שהיא עצרה את האוטו ושאלה אם אנחנו צריכות במקרה הסעה לבית הספר.
נכנסנו לאוטו בהתלהבות והתחלנו לנסוע, לצד אחותי ישב ג'סטין החבר של אחותי, אבל מה שהפתיע אותי זה שאחותי וג'סטין לא מתנדבים עכשיו, שאלתי את אחותי למה היא וג'סטין לא מתנדבים והיא אמרה שהיא רוצה לקחת יום חופש, כדי להנות קצת.
הגענו לבית הספר ואחותי הורידה אותנו, נופפנו לשלום לורוניקה וג'סטין והתחלנו ללכת לכיוון הכיתה.
כשסוף סוף הסתיים יום הלימודים ראיתי בשער את אמא ואבא במכונית, צעקתי ללינדה שתבוא ושההורים שלי יסיעו אותה.
התחלנו לנסוע, שאלתי את אבא למה הם לא בעבודה עכשיו ואבא ענה שהוא קיבל קידום והבוס שלו שיחרר אותו מוקדם יותר אז על הדרך, הוא גם לקח את אמא כדי שבבית נחגוג את הקידום של אבא.
לפחות משהו טוב יצא מהיום הזה!
אני ולינדה ישבנו בחדר ודיברנו, חיכינו עד שאמא תגיד לנו לרדת לאכול, עלה ריח טוב מהמטבח, אני ולינדה ירדנו למטה ושאלנו את אמא אם אפשר לעזור, אמא אמרה שנארגן את השולחן.
אני ולינדה הסתובבנו במטבח וחיפשנו את הכלים שצריכים להיות על השולחן, אחרי שארגנו את השולחן אמא שמה את האוכל על השולחן, מהאוכל עלה ריח כל כך טוב שרציתי פשוט לאכול הכל מבלי לחכות לכולם שיבואו לאכול, אמא קראה לאבא לורוניקה ולג'סטין שיבואו לאכול , כשהם באו התחלנו לאכול.
האוכל היה מאוד טעים, אבא סיפר על ניסוי שהוא ואמא ערכו במעבדה, הם ניסו לייצר תרופה נגד מגפה קטלנית, והוא די בטוח שהיא הצליחה כי הם כבר ניסו על בעל חיים והכל היה בסדר והיום הם ניסו על בן אדם והבן אדם בסדר גמור והוא נרפא מהמחלה, אבל נשאר במעבדה לבדיקות של תופעות לוואי, פתאום שמעתי צלצול של טלפון מהקומה למעלה, רצתי לענות, כשעניתי שאלתי מי זה ואז שמעתי קריאות עזרה, נבהלתי קצת אבל שוב פעם שאלתי:"מי זה", ואז בן אדם ענה, הוא אמר שהוא הבוס של אבא ושהוא צריך את אבא שלי מיד, צעקתי בלחץ לאבא שיבוא לענות לבוס שלו, אבא בחיוך עלה למעלה וענה לטלפון, פתאום החיוך שלו נמחק והוא סימן לי לחזור חזרה לאכול.
התיישבתי על הכיסא וחיכיתי שאבא ירד למטה.
ראיתי את אבא יורד במהירות לבוש בחלוק מעבדה, ומחזיק עוד אחד, הוא זרק את החלוק שהחזיק ביד לאמא ואמר לה ללבוש אותו ולהיכנס מהר למכונית, אמא לא הוציאה הגה מהפה ביצעה את הוראותיו, שאלתי את אבא מה קרה והוא אמר לי שיש תקלה במעבדה ושהבוס צריך אותו דחוף, נלחצתי טיפה כי כשעניתי לטלפון שמעתי מלא רעשים וקולות מצוקה!
הם נכנסו למכונית ונסעו.
הם השאירו את ורוניקה אחראית עלינו, אבל ידעתי שאחותי מסוקרנת בדיוק כמוני, הסתכלנו אחת על השנייה בהתלהבות, וכבר ידעתי מה היא הולכת להגיד, היא אמרה בדיוק מה שחשבתי, היא אמרה להיכנס למכונית ושאנחנו נוסעים למעבדה,
הפעם ג'סטין לקח את ההגה, אחותי התיישבה לצידו ואני ולינדה ישבנו מאחור.
התחלנו לנסוע, אחרי כמה דקות של נסיעה הגענו למעבדה, אבל המעבדה הייתה חשוכה ללא טיפת אור, וחלק מהחלונות שלה היו שבורים,כולנו באותו רגע נלחצנו, ואז יצאה צווחה נוראית מהמעבדה, זה היה הקול של אמא, מהדלת הראשית יצא אבא, הוא החזיק רובה ביד, לא הבנתי למה יש לו רובה אבל זה בטח לא טוב, הוא נפל על המדרכה, ומהדלת הראשית יצא משהו שהכניס את כולנו לשוק, מהדלת הראשית יצא…
ההמשך יבוא…
תגובות (5)
ראשית, יוני, ברוך הבא לאתר.
אתה מוזמן להגיב על סיפורים של אחרים, ובכך לרכוש לך קוראים נוספים.
שנית, נדמה לי שכבר קראתי את זה כאן באתר. מצד שני, רק השבוע התחושה הזו קיננה בי כבר שלוש פעמים. כנראה שקשה לחדש.
שלישית, הכותרת מתאימה לסוגת 'פנטזיה'. כך גם הרמז הסוגר את הפרק. לא מצאתי קשר לסוגת 'גבורה'. יכול להיות שהתבלבלת?
רביעית, ה'רציתי להוסיף' כולל שש שורות מיותרות. המידע מוכר בחלקו – למי שקרא, ומהווה ספויילר למי שעוד לא קרא. מעבר לכך – הוא לא תורם כלל, ולא מחדש דבר.
חמישית, עימוד. בשל האורך, מומלץ להוסיף שורות רווח במעבר בין נושאים. אגב, בפרק ראשון, תן לקורא 'לטעום' ולרצות עוד. האורך נהדר עבור כל פרק שאינו פרק ראשון. נקודה למחשבה עבור הסיפור הבא.
שישית, פיסוק. שמים לב שהשתדלת. יפה מאוד, אבל זה לא מספיק. לכל משפט תקין, יש נושא אחד בלבד, רעיון אחד. מעבר לכך -יש לפצל את המשפט.
בכל מקום בו נדרשת הפסקת נשימה או הפסקה מתודית – יש להוסיף פסיק.
משפט שהתוכן שלו לא קשור ישירות לתוכן המשפט הקודם, יתחיל בשורה הבאה.
ציטוטים (שלא השתמשת בהם כלל בפרק זה) יש לתחום במרכאות, והם תמיד יתחילו בשורה חדשה.
יש עוד, אך זהו הבסיס. במידת הצורך, תקבל תגובות מתאימות.
שביעית, עברית.
"שאני אלך להתארגן", לא "ילך". שים לב לאותיות אית"ן.
"או ששוב (פעם) נאחר", המילה 'פעם' מיותרת. לחלופין, "או שפעם נוספת נאחר".
"כמו [ב]כל יום", המשפט מתאר את מה שקרה באותו היום, לא את היום עצמו.
"והלכתי להתארגן" או "והתחלתי להתארגן"? המילה הרשומה לא ברורה.
"ואמרה ש[ב]פעם הראשונה השנה[,] (ש)אנחנו מספיקות",
לחלופין "… ש[זו ה]פעם הראשונה שאנחנו…"
"שתינו התחלנו לצחקק" – בלשון נקבה. "שנינו" – לשון זכר.
"נוסעת[ ]לבית הספר", חסר רווח. נדרשת הגהה טרם העלאת הסיפור.
"שוב ברגל" או "פעם נוספת", ואפילו "גם הפעם". תמחק את "שוב פעם" מהלקסיקון!
"כי היא רוצה להנות קצת ולקחת קצת חופש" – המשפט לא מנוסח נכון. הצעה: "היא רוצה לקחת יום חופש, כדי להנות קצת".
בית הספר לא נגמר! אין חיה כזו. אולי הסתיים יום הלימודים. (ואולי המורים נגמרו).
"על הדרך, הוא גם לקח את אמא" – הצעת ניסוח יותר מדוייקת.
"כדי" "על-מנת" "בעבור" "למען" – לא!!! "בשביל". עז הולכת בשביל.
"[מ]בלי לחכות", זהו תואר הפועל – לא הפועל עצמו.
"ניסו על [בעלי-חיים]" או ביחיד "בעל-חי". המילה 'חיה' לא מתאימה, ובוודאי לא 'חייה' שפירושה 'החיים שלה'.
"[הוא] (האו) נרפא מהמחלה, אבל (הוא) נשאר…" אותו המשפט עם אותו הנושא, המילה 'הוא' השניה – מיותרת.
"שאלתי 'מי זה' " – יש לתחום ציטוט בגרשים.
המילה 'פתאום' שימושית מדי בסיפור. השתדל להפחית את השימוש בה.
"ו(אז) אמר לה", מילה מיותרת. המשך ישיר לכך שהוא זרק את החלוק.
"[פעלה] (עשתה) לפי הוראותיו", לחלופין "ביצעה את הוראותיו".
"בדיוק כמ[ו]ני", שגיאת הקלדה. יש לקרוא שוב, לפני פרסום הסיפור.
"אנחנו נוסעות למעבדה" – רק בנות. "נוסעים" כאשר לפחות אחד הנוסעים הוא בן.
ג'סטין? מנין הוא צץ? הוא לא היה חלק מתרחיש הסעודה-טלפון-בהלה.
(בעצם, "נוסעים" נכונה, בהשתתפותו).
"יצאה מישהי" או "יצא מישהו", ואפילו "יצא משהו". לא "יצאה משהו".
שמינית, ה'סיפוריות' טובה. העלילה זורמת, מעניינת, ומייצרת תחושה של 'מה ההמשך?' – המשך כך.
תשיעית, ביקשת 'בלי תגובות פוגעות'. מטרת התגובות היא ביקורת. מטרת הביקורת, שיפור הכתיבה. אין כאן שום רצון לפגוע.
המשך לכתוב. אף תגובה לא אמורה לגרום לך להפסיק לעשות את מה שגורם לך עונג (בהנחה שכך, כמובן).
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
אוקי תודה על התגובה, אני אתקן הכל.
ג'סטין? מנין הוא צץ?
אמא קראה לאבא לורוניקה ולג'סטין שיבואו לאכול.
ואת כל השאר תיקנתי.
אתה כותב מושלם. נהנתי מאוד לקרוא את הסיפור.
מחכה להמשך.
מדרגת לחמש
פרק נחמד ומעניין.