היצור הסגול (פרק חמישי)

מחוץ לדלת עמד, יצור עם שיער בלונדיני ארוך בדיוק כמו שלי, ועיניים כחולות כמו שלי.

ואז נזכרתי, זו אמא, הבטתי לה על הבטן וראיתי את היריה שג'סטין ירה עליה, נדהמתי, ושאלתי את עצמי "איך היא לעזאזל לא מתה?".

רגע לפני שאמא התנפלה עלינו, מייק זרק עליה את המנורה שהייתה קרובה אליו, המנורה פגעה לה בראש והתנפצה, היא צרחה.

בינתיים לינדה פתחה את החלון, וסימנה לנו לצאת, כל אחד בתורו קפץ מהחלון, אני הייתי לפני האחרון, האחרון היה מייק, כאשר הגיע תורי אמא צרחה כל כך חזק, הצרחה הבהילה אותי ואני נפלתי מהחלון.

לרגע חשבתי שאני מתה, אבל כאשר פקחתי את עיני הרגשתי שמישהו מחזיר לי את היד, הבטתי למעלה, וראיתי את מייק, שמנסה בכל הכוח להרים אותי בחזרה, מיהרתי לעלות.

אבל אמא עצרה אותנו, היא תפסה במייק, ומייק שיחרר אותי, נפלתי על האדמה, ושוב כל גופי כאב, כל כך כאב, אבל זה לא עיניין אותי כי עכשיו מייק בצרות.

שמעתי מהחדר צעקות "הצילו! הצילו!", לא ידעתי מה לעשות, אפילו לקום לא יכולתי, כי כל גופי כאב, התחלתי לכעוס, לכעוס מאוד, על היצורים הסגולים האלו, מרוב הכעס הפכתי לאדומה, ואז פתאום כמו קסם, קמתי, לא ידעתי איך, כל גופי כאב לפני רגע.

בלי לחשוב פעמיים ניסיתי לעלות, עליתי במהירות, לקומה השנייה, ונכנסתי דרך החלון לחדר שלי, ברגע שראיתי את אמא מחזיקה את מייק, נתתי לה אגרוף לפנים.

חשבתי לעצמי "עכשיו לא אכפת לי להכאיב לה, זו לא אמא שלי, זה יצור סגול ומגעיל".