הים תמיד שקט- פרק 68 ( פרק אחרון )

התעוררתי כל כך מאוחר שזה הפתיע אפילו אותי. התעוררתי ב- 13:00. ב- 19:00 אני כבר אמורה להיות באולם. היום הזה אמור לעבור מהר, חשבתי לעצמי, מסתבר שטעיתי. כל דקה עברה לי בהרגשה של שעה. לא מצאתי איך לשעשע את עצמי, איך להעסיק את עצמי. אז החלטתי לקחת את הרגליים שלי וללכת שוב למקום האהוב עליי ביותר- לים. ישבתי לי על הספסל שבו ישבתי בפעם הראשונה שהלכתי לים אחרי שעברתי דירה. לספסל שבו בכיתי בפעם הראשונה, כשליעד בא עם האופנוע תוך 5 דקות והרגיע אותי. הסתכלתי על הים והוא כמו דיבר אליי. אמר לי שהכל בסדר, שאני צריכה להירגע, שאין לי בשביל מה להתרגש יותר מידי. התחלתי לקחת את הרגליים שלי לאט לאט על הטיילת, מסתכלת כל הזמן ישר ועל הים. עוצרת מידי פעם ומתבוננת לעומקו של הים לחפש איזשהו מסר, משמעות. הטלפון שלי צלצל: רועי.
" הלו " אמרתי בחיוך.
" איפה אני תופס אותך? " הוא שאל. כנראה שהוא שמע את הרעש.
" תנחש ".
" הבנתי.. וואי אני כל כך מתרגש. מצאתי כמה דקות לדבר איתך, אני כל כך מתגעגע אלייך ".
" אתה תראה אותי בערב, אל תדאג אני לא שכחתי ".
" אבל בערב יהיה קצת אחרת. אני אצטרך קצת להיות עם המשפחה, ואני בטח אתרגש המון וכמעט לא יהיה איתך ".
" אל תדאג לי רועיקי, אני אסתדר. מקסימום אני אהיה עם ליעד ונבדר אחד את השנייה, אתה תהיה עסוק בלהיות שמח ומאושר ".
" אני כל כך מאושר בשבילה ".
" זה בדיוק מה שרציתי לשמוע וזה בדיוק מה שאתה צריך להרגיש. תרגיש כאילו הרגע הזה זה הרגע שבו אתה רואה את אחותך מוסרת את עצמה לחיים טובים, לאושר אין סופי. אפילו מצידי, תחשוב על הרגע שאתה בעצמך תעמוד מתחת לחופה ".
" איתך? " הוא שאל בשאלה מתחקמת.
" אם זה יעודד אותך כמובן, אני בטח אבכה מהתרגשות בחופה. כשאני אראה אותך רועד או שתעמוד מאחוריי ותחבק אותי ותבחין בה. ואני אהיה לבושה בשמלה שקניתי במיוחד, ואני ארגיש כל כך מיוחדת.. ".
" התיאורים שלך כל כך יפים שזה משגע אותי.. אין אני מתחרפן פה מרוב געגועים ".
" אז בוא נפסיק את השיחה לפני שאני אבכה מגעגוע " אמרתי לו חצי בצחוק חצי בבכי.
" לא לבכות יולי, די עוד שנייה נתראה ".
" מדהים איזה קשר יש לנו " אמרתי בחיוך והמשכתי ללכת לאיטי על הטיילת.
" אני פשוט מת על זה " הוא אמר ושמעתי שהוא מחויך.
" אתם עוד צריכים משהו שמישהו יקנה או יביא מהבית? ".
" לא לא הכל בסדר, אם כבר לי יש עוד משהו לתת לך אבל אני אתן לך את זה בערב. אני מקווה שתקבלי את זה במובן הנכון והמחייב ולא במובן המבהיל ".
" אתה אוהב להלחיץ? " שאלתי חצי בצחוק.
" תמיד, ואני חייב לסגור אני כל כך מצטער ".
" זה בסדר אהוב שלי, נתראה עוד כמה שעות ".
" אוהב אותך הכי ".
" אוהבת הכי שיש " אמרתי והשיחה התנתקה. אני ישבתי עכשיו על הספסל שליד המקדונלס הגדול, איפה שאני ורועי ישבנו. אפילו נכנסתי לחוף, לא היה אכפת לי שאני אתלכלך בחול. ישבתי והרגשתי את החול הנעים, את הרוח בשיער, את השקט של הים. זה כל כך הרגיע אותי. הייתי כל כך שלווה ומאושרת, הרגשתי כאילו כל העולם עצר מלכת ועכשיו הכי טוב לי.
אמא שלחה לי סמס שהגיע הזמן לחזור הביתה להתארגן. האמת שבכלל לא היה כל כך מאוחר, לא הבנתי למה היא מזרזת אותי, אבל היא הזכירה לי שיש כמה משימות שהתחייבתי לעשות אותם בבית ושבכלל, עדיף שאני אחזור הביתה ואנוח לפני ערב מלא התרגשויות.
השעות הקטנות האלה עברו מהר, וטוב שכך. ניקיתי וסידרתי דברים שאמא הכריחה אותי לסדר, והאמת שעשיתי זאת בשמחה. ב-17:00 נכנסתי להתקלח, אחרי המקלחת התמרחתי בשלל התמרוקים, שמתי את מיטב הדברים שהכי רציתי לשים על עצמי. לא הגזמתי באיפור, כי אני לא ילדה של איפור. לבשתי את השמלה המדהימה שקניתי ורק הסתכלתי על עצמי במראה. חייכתי, מין חיוך שקט כזה, חיוך מרוצה. אמא בדיוק נכנסה לחדר ואמרה שאני נראית מדהים. שמתי את צמיד הקמעות שרועי קנה לי והרגשתי פשוט מיוחדת. שמתי את נעלי העקב הקטנות בצבע החום הבהיר שמתאימות לי בול לשמלה ולא יוצרות תלבושת אחידה אלא מיוחדת, והייתי מוכנה. אמא סידרה לי קצת את השיער, אין לי מושג מה בדיוק היא עשתה אבל אהבתי את זה, זה לא כל כך הזיז לי.
האולם היה בקצה השני של העיר, כך שהנסיעה שלנו ארכה כ-45 דקות. מה גם זה היה בדיוק מוצאי שבת ולכן כל התנועה חזרה להיות גדולה ומעצבנת. ישבתי ליד אמא ודיברנו סתם, על ההתרגשות שיש לי בבטן. הרגשתי את הפרפרים מכים בי בחוזקה בבטן.
סמס. ירדן. " תהני ילדונת, תשמרי על עצמך ותתרגשי כמה שיותר ". עכשיו גם חשבתי על ירדן בין היתר, ועל כל מה שהיה לי איתו. מעניין מה היה קורה אם בכלל לא הייתי מכירה את רועי כי ירדן לא היה נפרד ממני, הכל היה נראה כל כך שונה. אני לא יודעת כמה הייתי אוהבת את המציאות בלי רועי.
הגענו לאולם. אמא נישקה לי בלחי ויצאתי מדלת המכונית. ניגשתי את האולם שאליו ראיתי שהרבה אנשים מתקבצים. הרגשתי כל כך מאושרת. עמדתי בכניסה, ישר ראיתי את רועי מקבל את פני האורחים ומצטלם עם חלק בכניסה. הוא עשה צילום אחד עם כמה קרובים וראיתי שהמבט שלו מצטלב בשלי. הוא ביקש סליחה מהאנשים שהיה לידם, רץ אליי והרים אותי בסיבוב אוהב. " את כל כך יפה " הוא לחש לי באוזן, " וואו, איזה מדהים אתה נראה. כל כך התגעגעתי " אמרתי לו. אני יותר הוא אמר ונתן לי נשיקה גדולה ואוהבת.
" אני מבינה שהחתן והכלה עוד מסתתרים ואי אפשר להגיד להם שלום ".
" בדיוק, אבל ליעד וכמה חברים שלי שהוא מכיר פה, אני כבר אקח אותך אליהם אבל קודם.. בואי רגע " הוא אמר ולקח אותי לחלק מבודד.
" אני כל כך התגעגעתי " הוא אמר לי ונתן לי נשיקה קטנה, " תראו אותך איזה יפה את. תמיד יפה אבל היום כל כך עדינה ומיוחדת, יולי את פשוט מדהימה אותי כל יום מחדש ".
" די אני עוד שנייה בוכה מהתרגשות, אני על סף התמוטטות ".
" לטובה? " הוא אמר ושם את ידו מעליי, ליפף אותי כדי להחזיק אותי.
" נו כמובן ".
" אני רוצה לתת לך את זה- אני חושב שזה דווקא בגלל היום סוג של סמל לקשר. אני לא אומר שנתחתן או משהו, למרות שעכשיו אני לא יכול לראות דבר אחר, אבל אני חושב שזה סמל לקשר טוב שבנוי בין אחד לשני. לא משנה מה יקרה בינינו, זה מסמל תקופה יפה, תקופה טובה לי. ואני רוצה שתדעי איזה תכשיט את, בדיוק כמו זה שאני נותן לך " הוא אמר לי בחיוך גדול, והוציא מתוך כיס האפודה הפנימית שלו טבעת קטנה עדינה. טבעת עם ספירלה קטנה, צבע כסוף עם נקודה אדומה. היא הייתה מדהימה ביופיה, יפה כמו שאני אוהבת.
" וואו " אמרתי והושטתי את היד שלי כדי לקחת אותה, " היא פשוט מדהימה ".
" קצת כמוך את לא חושבת?.. את אוהבת אותה? ".
" אתה בכלל שואל? " אמרתי לו והתקרבתי לאט כדי לתת לו נשיקה אוהבת. הנשיקה הזו הייתה כל כך חמה וכל כך מושלמת.
התחבקנו עוד חיבוק אוהב וחזרנו לקדמת האולם. רועי עמד ואמר היי לעוד כמה אנשים ואני פניתי לשולחן שהוא אמר לי ללכת אליו. מצאתי את ליעד, הוא שוב אמר כמה אני יפה ומקסימה והציג אותי לשאר החברים של רועי שהיו בשולחן. הערב עבר מהר, לא שתיתי בכלל כי רציתי לזכור את הכל מהערב הזה, כל רגע, כל שנייה. החתן והכלה נכנסו, הכלה מרהיבה ביופיה, ראיתי כמה היופי של רועי עבר גם אליה, מפתיע למה. האמת שזה הפוך.
הכוס נשברה, קולות של שמחה וחיבוקים ונשיקות, הדי ג'י התחיל להשמיע מוסיקה וכולם ניגשו כדי לברך את המחותנים. אני מחיתי דמעה קטנה של התרגשות ויצאתי לי רגע לשאוף אוויר. היו שם כמה אנשים שבדיוק יצאו לעשן עוד איזה סיגריה. היה שקט בחוץ. שאפתי עמוק את האוויר הקר של החוץ לבערך 5 שניות וחזרתי לבפנים. האוכל הוגש, אני וליעד אכלנו וצחקנו. לא חשבתי על דברים יותר מידי עמוקים, בכלל. צחקנו על דברים של יומיום, הצחוקים שלנו של תמיד, מאז היום הראשון שבו נפגשנו. הראיתי לו את הטבעת, הוא התלהב כל כך, צרח ושמח.
הקינוחים הוגשו, אנשים פנו לרקוד. ליעד בדיוק שמע את אחד השירים שהוא הכי אוהב והוא הלך להשתגע על הרחבה. הוא לקח איתו איזה חבר, אחד מהחברים של רועי והם רקדו כמו צמד תרנגולות על הרחבה. ישבתי עם עצמי ונשמתי כמה נשימות עמוקות. צחקתי על ליעד שמביך את עצמו, אבל באותו זמן הרגשתי כל כך משוחררת ונהניתי לראות אותו מתפרק משגרת החיים. שמחתי לראות אותו ככה אחרי התאונה.
ליעד חזר לשולחן, המוסיקה השתנתה. הדי ג'יי הודיע על ריקוד החתונה של החתן והכלה. הם רקדו כל כך מאוהבים, ראו את זה בעיניים שלהם.
הרגשתי יד נוגעת לי בכתף, הרמתי את ראשי וזה היה רועי.
" היי " אמרתי לו והוא ניגש אל מולי כדי להסתכל עליי.
" בדרך כלל מצטרפים אחרי איזה דקה לריקוד האוהב, שנלך? " הוא אמר וחייך אליי. הושיט לי את ידו.
" בשבילך הכל " אמרתי לו וקמתי, הוא נישק את ידי ופנינו לאחד המקומות הפנויים על הרחבה.