הים תמיד שקט- פרק 67 ( אחד לפני אחרון )

בבוקר שלמחרת התעוררתי מוקדם למרות שממש לא רציתי. את הבוקר העברתי בשלוש שעות שיחה עם גל. דיברנו המון ועל מיליון דברים. חלק מהשיחה היא שילמה, וחלק אני. החלטנו שאחרי שעוברת שעה השנייה צריכה להתקשר, כדי שלא נגרום למשפחה של אחת לשלם יותר מידי כסף, זה נורא הצחיק אותי. בסוף יצא שהיא שילמה יותר, אבל לא נורא, אני אחזיר לה את הכמה שקלים האלה בראשון.
בערך בשעה 12 וחצי הלכתי לסלון. אמא בדיוק הכינה צהריים. היא שאלה אותי איפה הייתי כל הבוקר כי היא שמעה מלא דיבורים מהחדר שלי ולא רצתה להפריע. אמרתי לה שאני דיברתי עם גל המון כי היא הייתה צריכה חברה לדבר איתו. אמא רק חייכה אליי ואמרה שאני חברה טובה. היא הציעה לי אם באלי היום בגלל שמזג האוויר בחוץ מושלם לעשות איזה פיקניק בים. אמרתי לה שבשמחה. עזרתי לה למצוא שמיכה, הכנו סנדוויצ'ים והלכנו ברגל מחויכות לים.
פרשנו את השמיכה על החוף. ישבנו ובהינו בים.
" אז איך את מסתדרת פה יולי? אני מבינה שעוברים עלייך דברים כל הזמן ".
" את לא מבינה כמה זה שונה מאיפה שגרנו בו קודם, מבית הספר הקודם ".
" וטוב לך? " אמא שאלה בחיוך.
" בטח שטוב לי.. את האמת בהתחלה היה לי מאוד קשה וגם קרו כמה דברים שהיו נורא כאלה.. אינטנסיבים ושונים ממה שהייתי רגילה אליהם.. אבל עכשיו מדהים ".
" כמו מה למשל? ".
" הצקות כאלה קטנות.. אבל התגברתי על זה ".
" איך? ".
" בעזרת החברים שלי.. נכון מוזר לך לשמוע אותי אומרת את זה? ".
" מוזר ומשמח.. אני כל כך שמחה שמצאת את המקום שלך פה יולי ".
" ואת? את מצאת את המקום שלך? ".
" לא קל בעבודה, וגם זה במשכורות לא מהגבוהות שהייתי רגילה אליהם.. אבל אין מה לעשות- אם חד הורית צריכה לדעת איך להתפרנס ".
" יש לי דרך לעזור? ".
" פשוט להמשיך להיות כמו שאת עכשיו.. את לא צריכה יותר מידי כסף כדי להתקיים, ואת עושה את הדברים שטוב לך ואת לא מעיקה עליי ועוזרת לי במקומות שאני צריכה בהם עזרה. זה לא מובן מאליו לקבל בת כמוך יולי ".
" אני באמת לא עושה יותר מידי ".
" את כן.. את צריכה קצת להעריך את עצמך. את בטח שומעת את זה הרבה ".
" מכל מיני אנשים " אמרתי לה בחיוך.
" ומה עם רועי? " היא שאלה בסקרנות.
" הכל מושלם " אמרתי בחיוך גדול, " כל כך כיף לי ".
" כל כך כיף לשמוע שהבת שלי מאושרת ".
" ואני אמשיך להיות מאושרת.. עד ש.. לא יודעת.. אני לא רוצה לחשוב על העד ש ".
" את מחכה לחתונה מחר? ".
" בקוצר רוח.. כבר באלי שיגיע מחר ".
" אז איך נגרום ליום הזה לעבור מהר? ".
" בשיחות שלנו, הצחוקים, הערב יכול להגיע בשנייה. עושים משהו מיוחד היום בערב? ".
" רוצה ללכת לאכול איפשהו היום לכבוד שישי במקום שאני אלך ואבשל? ".
" נשמע מגניב, איפה? ".
" יש איזה מסעדה חדשה פתוחה בשישי ששמעתי ששווה לנסות. ולבנתיים נהיה פה בים ".
והשעות עברו, בשנייה. ישבנו לנו בים וראיתי את האנשים הולכים ומתחלפים. זזים ממקום למקום. חלק נכנסים למים, חלק רק טובלים בו. כמה בנות סתם משתזפות להן על החוף. אני ואמא דיברנו על הכל, על החיים ובכלל. אפילו על הים. הים הזה שהוא תמיד שם בשבילי ולעולם לא נעלם. אכלנו לנו בכיף את האוכל שהבאנו מהבית, הרגשתי ממש כאילו אני ואמא בחופשה, חופשה במקום אחר. אבל הקטע הוא שלא הלכנו לשום מקום, היינו בבית.
אחרי הים קפצנו הביתה להחליף בגדים ולהתנקות מהחול. לבשנו בגדי ערב והלכנו צוחקות ומחובקות למסעדה. שם היה טעים, וכיף. המלצרית הייתה כל כך נחמדה, התחבבנו עליה. השארנו לה טיפ נדיב במיוחד. חזרנו הביתה וצפינו בסרט עד הלילה, איזה קומדיה רומנטית מטופשת. חשבתי על זה שעם אמא אני מרגישה שלא חסר לי כלום למרות שחסר לי כמה דברים בחיים. הרגשתי שכיף לי שיש לי משפחה כל כך מצומצת ושזה הקשר ביני לבין אמא שלי. בלילה נתתי לה נשיקת לילה טוב ופניתי לחדר. נשכבתי לישון והסתכלתי שוב על התקרה. חיכיתי למחר, הרגשתי את הלב שלי דופק מרוב התרגשות. עצמתי עיניים וחשבתי על הים.