הים תמיד שקט- פרק 6

ליעד לקח אותי אל הבית שלו. הוא גר במקום די מפואר, מהמקומות האלה שיש בריכה בחוץ, שהבית גדול. האמת שפחדתי מזה שההורים שלו לא מקדישים לו זמן, זו הייתי המחשבה הראשונה שלי. בדר"כ אני מכירה סיפורים שבהם למרות כל העושר, הבית עצמו הוא ריק, אנמי, אין בו חיים. כל אחד מסתגר בחדר שלו ואף אחד לא מתייחס לשני. אין אוכל חם של אמא בבית, רק עובדים ועובדים. הופתעתי כשגיליתי שזה בדיוק הפוך.
נכנסנו לביתו ואמא שלו הייתי במטבח. " ליעד חמוד " היא קראה לו והוא בא ונתן לה חיבוק גדול. הוא הכיר אותי לה ואמר שאני ידידה שלו. היא שאלה אותי איך לא באתי לפה עוד אף פעם, ואני אמרתי לה שאני חדשה בבית הספר. היא רק חייכה לשנינו ושאלה את ליעד איך התחילו הלימדום ואיך הוא מרגיש, הוא אמר שהכל טוב, שהוא מרוצה, שהולכת להיות לו אחלה שנה. הוא שאל איפה אחיו ג'ימי, ואמו אמרה שהוא הלך לחבר בשכונה. היא אמרה שהיא בדיוק מסיימת לשטוף את הכלים, שהיא הכינה צהריים ושהיא תעלה לנוח קצת כי היא רוצה לאגור כוחות לפני הפגישת עסקים בערב. הבנתי שהבית ממנו מגיע ליעד הוא בית עשיר, אבל הוא לא בית עשיר כמו שנוטים לחשוב, אלא הו מלא באהבה וחום. שמחתי, חייכתי.
הטלפון של ליעד צלצל, אז אני הלכתי וישבתי על הספה בסלון. הסתכלתי על הבית של ליעד. בית מעוצב ויפה, בית גדול, בית שהייתי רוצה בעצמי לגור בו. חבל שכבר אין לי את המשאבים לכך.
כמעט ושכחתי להודיע לאמא איפה אני. שלחתי לה סמס שאני אצל ידיד חדש שהכרתי והיא רק אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושאני אצור קשר אם אני צריכה משהו. היא לא דאגה.
ליעד סיים את שיחת הטלפון וניגש אליי.
" הכל בסדר? ".
" כן, אמא שלך צריכה עזרה? ".
" לא לא זה בסדר ".
" מי היה בטלפון? ".
" רותם חבר שלי, הוא לומד איתי בכיתה. הוא החבר הכי טוב שלי ".
" הוא רצה שתבוא אליו או משהו? ".
" משהו כזה ".
" אתה יכול ללכת. כאילו.. זה בסדר.. אני אוכל ואח"כ אני אסתתדר,אני אגיע הביתה ".
" השתגעת? את יותר מעניינת מרותם, לפחות עכשיו " הוא אמר בחיוך.
" אבל ליעד.. " אמרתי כשהוא התחיל ללכת לכיוון המטבח, " אין לי טעם להישאר פה. אני במילא הרוסה, אני עוד שנייה נרדמת ".
" אהה, אז למה לא אמרת? יש פה חדר אורחים את יכולה לתפוס תנומה לאיזה רגע ".
"אין מצב ליעד, כל כך לא נעים לי שאפילו הבאת אותי לפה. זה בסדר אני פשוט אחזור הביתה ".
"מה קרה? את פוחדת לישון לבד בבית שאת לא מכירה? אז בסדר תשני אצלי בחדר ואני אהיה במחשב ואני לא אפריע לך,אני מבטיח ".
" אתה רציני? " שאלתי בתדהמה.
" אני רציני לגמרי.. הבית שלך רחוק מפה לא? ".
" אפשר להגיד.. מרחק נסיעה של איזה 15-20 דקות ".
"נו אז עוד יותר את צריכה להישאר פה. בואי, נחמם אוכל ואז תלכי לעשות שינת צהריים, אני מבטיח שיהיה לך טוב פה ".
" אי אפשר להתעקש איתך " אמרתי לו בחיוך.
" ידוע " הוא אמר בחיוך ושנינו פנינו למטבח.
בזמן האוכל הוא המשיך לשאול אותי על עצמי, ואני גם שאלתי אותו על עצמו. אמרתי לו שהבית נראה ממש יפה, מעצוב בטוב טעם, והוא אמר שאמא שלו בין שלל עיסוקיה גם מעצבנת פנים. ככה הבנתי למה הבית נראה כל כך מיוחד. האוכל היה טעים כל כך שלא היה לי נעים לבקש עוד מנה. אבל כשליעד ראה שסיימתי מנה הוא ישר שם לי עוד מנה כמעט באותו גודל, לא היה אכפת לו כמה אני אוכל, הוא רק שמח שטוב לי. ניגשנו שנינו לחדר שלו והוא רק הביא עוד כרית אם לא נעים לי לישון על אותה כרית, ואני נכנסתי לתוך שמיכת הפוך ונרדמתי אני חושבת תוך 5 דקות.