הים תמיד שקט- פרק 57

" איך זה הגיע אלייך? " שאלתי את אריאל, " איך זה בכלל הגיע למדרכה ליד הבית שלך? ".
" אין לי שום מושג.. באמת שאין לי, אבל ראיתי את זה ופתאום נזכרתי בך. השם שעל הפתק, ידעתי שהוא מוכר לי.. ואז בדקתי בטלפון שלי והיה לי את המספר שלך, ואז פתאום נזכרתי בך.. ".
" וואו " אמרתי, " אז זה לא במקרה הפגישה הזאת ".
" לא, לא ממש " הוא אמר בחיוך.
" אז מה בעצם אתה רוצה ממני? עזרה? " שאלתי.
" זה נכון מה שכתוב כאן בפתק? " הוא שאל.
" מישהו שהיה איתי הכין לי את זה, משהו כמו מתנת פרידה.. את הרוב קרעתי אבל אני חושבת שבשבילו זה באמת נכון ".
" אתם עדיין קרובים? " הוא שאל.
" חצי כן חצי לא.. זה מסובך ".
" כמו אצל הרוב " הוא אמר וצחק.
" תראה " אמרתי, " אם השיחות שלך עם הפסיכולוגית באמת לא עוזורת כל כך, או עוזרות בצורה מועטה, ואתה צריך לדבר עם מישהו אתה בהחלט יכול להרים אליי צלצול. אני לא הכי יודעת מה להגיד במצבים כאלה ואחרים, אבל אני בהחלט יכולה להבין אותך, ולייעץ ".
" באמת תודה " הוא נאנח, " זה מקסים מצידך ".
" זה בסדר " חייכתי אליו, " שטויות ".
" נראה לי שהוא צריך אותך " אמרתי לאריאל כשקלטתי שיניב מסמן לו שהוא יבוא רגע. " צודקת " הוא אמר, קם רגע והלך אליו. אני רק חייכתי והסתכלתי עליו הולך לדבר עם חבר שלו. ואז המחשבות על ירדן ועל הכרטיס ביקור הגיעו לי למוח. פתאום נזכרתי במשהו שירדן אמר לי רק כשנפגשנו, באחת השיחות היותר מוקדמות שלנו, בדקתי מה התאריך היום והבנתי שאני חייבת ללכת לדבר איתו.
אריאל חזר, אמר שהוא מצטער על זה ואמרתי לו שזה בסדר, שזה שטויות. המשכנו לשבת על הטריבונות במגדרש לעוד קצת יותר משעה. דיברנו בכללי על החיים, על אהבות, על לימודים. גיליתי שלמרות כל הנפילות והשגעונות הוא בבסיסו תלמיד ממש טוב. הופתעתי מכמות הדברים שהוא לקח על עצמו, שהוא בחר ללמוד. הוא ילד טוב, אני חושבת שתמיד הוא היה ילד טוב.
נפרדתי מאריאל בחיבוק גדול והבטחנו שנשמור על קשר ונדבר. עליתי על אוטובוס 10 אבל ירדתי כמה תחנות לפני הבית שלי. החלטתי ללכת לירדן. לקחתי את הסיכון שיכול להיות שהוא לא בבית, אבל העדפתי פשוט לבוא לשם מאשר להודיע קודם שאני מגיעה.
הגעתי אליו וצלצלתי בדלת.
הוא פתח לי את הדלת ולפי הבעת הפנים שלו היה נראה שהוא מופתע. " היי יולי " הוא אמר בחייוך.
" היי, מצטערת שהגעתי ככה בלי התראה מראש ".
" זה בסדר שטויות, בואי כנסי יש פה עוד כמה חברים ".
" אני באמת לא רוצה להפריע " אמרתי כשהרגל שלי נגעה נגיעה ראשונה בתוך הבית. ירדן סגר את הדלת מאחוריי ואמר שאני באמת לא מפריעה. שמעתי כל מיני רעשים וצחוק, הגעתי לשם וראיתי שאני מפריעה באמצע בילוי בנים. גם ליעד היה שם. משהוא ראה אותי הוא קם ונתן לי חיבוק גדול. " איזה כיף שאת פה, את לא אמורה אבל להיפגש עם אריאל? " הוא שאל.
" כן, בדיוק סיימנו את הפגישה " אמרתי בחיוך.
" וואלה, בואי תצטרפי " הוא אמר וחייך אליי.
" לא זה בסדר, ירדן אני יכולה אותך שנייה? " שאלתי.
" כן כן, את רוצה ללכת לחדר? " הוא שאל.
" הווו " שמעתי איזה חבר אחד מהסלון אומר. " אויש תסתום " אמר ירדן בחיוך. " מה קרה, קצת מתסיסים פה את העניינים " הוא אמר בצחוק וחבר אחר העיף לו כרית לראש.
" בואי " הוא לקח את ידי והלך איתי לחדר.
" מה קרה? " הוא שאל.
" אני כל כך מצטערת שאני באה ככה בלי להודיע, ועוד עם שאלה כל כך לא קשורה.. ".
" זה בסדר, תשאלי, הכל בסדר? ".
" אצלי כן, אפילו יותר מבסדר, פשוט נזכרתי במשהו שאמרת לי לפני איזה כמה זמן.. ".
" אוקיי והוא? ".
" זה השבוע נכון? יום השנה לפטירה של ההורים שלך? ". ירדן היה די המום. אני חושבת שהוא ציפה שאני אגיד לו משהו בקשר לשנינו, אבל זה ממש לא היה זה.
" מדיהם אותי איך זכרת.. " הוא אמר אחרי שתיקה ובחצי חיוך.
" מצטערת שהכנסתי אותך לזה עכשיו.. פשוט זה העיק לי.. ".
" זה יוצא עוד שלושה ימים ".
" אתה תלך לבית הספר? " שאלתי.
" אני לא חושב.. ".
שתיקה. רק ליטפתי לו את הכתף. " אתה רוצה שאני אבוא איתך? " שאלתי.
" אני לא יודע מה אני רוצה.. אני רק יודע שאני לא רוצה שהיום הזה יגיע ".
" אני כל כך מבינה אותך " אמרתי לו בעצב.
" אבל דווקא " הוא אמר לי והסתכל עליי, " אני אשמח שתבואי ".
" בשבילך הכל " אמרתי לו בחיוך.
"תודה יולי " הוא אמר והתקרב כדי לתת לי חיבוק גדול. כל כך התגעגעתי לחיבוק הזה. נתתי לו חיבוק גדול ולחשתי לו באוזן שאני תמיד פה אם הוא צריך לדבר. כשהשתחררנו הוא המשיך להסתכל עליי ואז קירב את פניו לשלי. אני התרחקתי מהר. צחקתי צחוק קטן ואמרתי לו " בשבילך הכל חוץ מזה ". " אני יודע " הוא צחק גם , " מצטער, זה מין אינסטינקט שאני צריך לרסן ".