הים תמיד שקט- פרק 54

" טוב אז פרט קטן ששכחתי להגיד לך זה שאחותי כבר התארסה למישהו לפני כמעט חצי שנה, והיו מלא מלא הכנות לחתונה והחתונה נקבעה לעוד שלושה שבועות! " הוא אמר לי בתהרגשות.
" אעעאעא " צרחתי, " איזה כיף רועיקי! אני כל כך שמחה בשבילך ".
" אז רציתי לבקש ממך רשות להיות הבת זוג שלי לאותו הערב " הוא אמר בפנים חמודות.
" כמובן שאני אבוא, זו בכלל שאלה? " אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
" אבל רגע " אמרתי, " לכבוד מה אלה? " שאלתי.
" הפרחים זה סתם כי אני אוהב לקנות פרחים, זה באמת אחד הדברים שאני הכי אוהב לקנות לבנות, והקופסא, תפתחי ותראי בעצמך ".
" צמיד קמעות? " אמרתי לו, הסתכלתי עליו מתמוגגת אחרי שפתחתי את הקופסא.
" יש לצמיד הזה היסטוריה " הוא אמר ואח"כ צחק, " לא האמת שאין לו היסטוריה הוא פשוט.. איך אני אסביר לך- אצלנו במשפחה יש איזה מסורת, שהיא עברה עם השנים בקשר לחתונות. את הצמיד הזה שיש לך מול העיניים יש גם לאחותי וגם לאמא שלי וגם לסבתא שלי. כולן יענדו אותו בחתונה. ביקשתי מאמא שתקנה עוד אחד כזה כדי שגם את תענדי אותו בחתונה. זה מסמל מין קשר כזה בין כולם, וזה עובר ככה מדור לדור. זו החתונה הראשונה של המשפחה הקרובה, וגם בעבר, בחתונה של אמא שלי, הייתה את המסורת הזו ".
" אתה באמת רוצה להכניס אותי כחלק מהמשפחה שלך? " שאלתי אותו בחיוך והמשכתי להסתכל על הצמיד.
" כמובן שאני רוצה יולי, את באמת לא מבינה כמה את חשובה לי. לא הרגשתי כל כך קרוב למישהי כבר כל כך הרבה זמן, ואיתך זה קשר שהוא כל כך אמיתי ומדהים- אני אשכרה מצאתי את עצמי חושב על העתיד שלי איתך ".
" וואו, תודה " אמרתי לו והתקרבתי אליו כדי לתת לו נשיקה ארוכה.
" רגע, אני צריכה לשמור אותו אצלי עד החתונה, כדי שהוא לא יהרס או יאבד, נכון? ".
" אלא אם כן את נורא רוצה לענוד אותו ביום יום ".
" אבל הוא כל כך חשוב, אני לא יכולה לקחת את הסיכון שהוא ילך לי לאיבוד ".
" איך שתרצי " הוא אמר בחיוך.
" באמת תודה רועי, זה כל כך מקסים ".
" שטויות באמת- איך עבר היום שלך מקסימה? ".
" יום ארוך, לא הלכתי לבית הספר, עלינו היום לקבר של אבא שלי לציון תאריך הפטירה ".
" אוי, איך היה? את בסדר? ".
" כן אל תדאג, אני בסדר גמור. היה חשוב ואמיתי.. התגעגעתי ללראות את המצבה, הוא היה חסר לי ".
" אני מבין.. אני מצטער שאני לא יכול להזדהות עם הדברים האלה, פשוט אצלי טפו טפו טפו עוד לא קרו כל הדברים האלה ".
" ושלא יקרו " אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
" מה עוד התוכניות שלך להיום? " הוא שאל.
" אני לא יודעת, אני חושבת שאין לי ".
" רוצה ללכת לאנשהוא? ".
" לאן? " שאלתי.
" לא יודע " הוא אמר והטלפון שלי צלצל. מספר לא מזוהה אבל לא חסוי.
" חכה שנייה יש לי טלפון " אמרתי לרועי ושמעתי אותו אומר אין בעיה חמודה בשנייה שהתחלתי את השיחה. התרחקתי קצת מאיפה שישבנו כדי לדבר בחופשיות.
" הלו " אמרתי.
" היי, זו יולי חגי? ".
" כן, מי זה? " שאלתי.
" השם שלי לא יגיד לך כלום, אני אריאל מרום ".
" אתה הבן של אלה ששלחו לנו היום את הפרחי הזדהות ליום השנה של אבי? " שאלתי.
" אז אני רואה שהשם שלי כן אומר לך משהו ".
" מסתבר " אמרתי בצחוק קטן, " רגע, איך השגת את המספר שלי? ".
" יש לי את המספר הזה כבר שנים.. אנחנו חברי ילדות, את לא זוכרת? " הוא שאל.
" לא, מצטערת ".
" יש לי סיכוי לראות אותך? לראות מה נהיה ממך אחרי כמעט 5 שנים שלא ראיתי אותך? ".
" אתה רוצה להגיד לי שנשאר לי אותו מספר פלאפון ממאז 5 שנים ? " אמרתי בצחוק.
" כנראה " הוא צחק גם.
" אתה בגילי? " שאלתי.
" גדול ממך בשלושה חודשים בדיוק ".
" הבנתי, היום זה לא ממש מתאים, מה עם מחר אחרי בית הספר? ".
" בסדר גמור, איפה את רוצה שניפגש? ".
" נהיה בקשר אחרי סיום הלימודים ונקבע, בסדר? ".
" בסדר גמור, תודה " הוא אמר.
" שטויות " אמרתי בצחוק.
" יאללה נדבר, ביי יולי ".
" ביי אריאל " אמרתי והשיחה נותקה.
חזרתי לרועי קצת מבולבלת. עוד אחד נכנס, השנה הזו פשוט לא מפסיקה להפתיע.
" מי זה היה? " שאל רועי.
" חבר ילדות שלא דיברתי איתו מסתבר 5 שנים.. ".
" וואלה? וסתם ככה הוא מתקשר? ".
" לא ממש, לא סתם ככה. ההורים שלו שלחו לנו היום פרחים כאות הזדהות לציון יום השנה למוות של אבא שלי. הם היו הפציינטים של אבא שלי בעבר ".
" מה אבא שלך היה? ".
" אני חושבת הכל מהכל- הוא התמחה גם ברפואה, וגם בהוראה ואפילו קצת בפסיכולוגיה.. ".
" איש אשכולות " אמר רועי בחיוך.
" בדיוק ".
" והילד הזה רוצה להיפגש איתך? ".
" כן, נראה מה יהיה ".
" רק שלא תשכחי אותי " אמר לי רועי והתקרב אליי.
" אל תדאג " אמרתי לו כששני האפים שלנו נגעו ואחרי זה הוא נישק אותי נשיקה אוהבת.