הים תמיד שקט- פרק 47

" קח " אמרתי לו והוצאתי טישו מהכיס שלי והושטתי אליו. " אני לא יכולה לראות אותך בוכה יותר ".
" אני מבין שהכוח לא נעלם ממך " הוא אמר וניגב את הדמעות האחרונות. הוא הסתכל עליי והעיניים שלו היו אדומות מבכי.
" לא, לא ממש. פשוט לא השתמשתי בו מאז הפרידה ".
" אני באמת דפוק לאללה.. " אמר לי ירדן והרכין את ראשו.
" לא אתה לא " אמרתי לו והתקרבתי אליו. " מה שעשית בשביל הדר, זה אחד הדברים הכי יפים אני חושבת שבנאדם יכול לעשות למישהי. אתה הלכת נגד הרצונות שלך כדי שילדה לא תפגע בעצמה. החלטת לפגוע בעצמך כדי להציל אותה. זה משהו כל כך.. ".
" כל כך לא נכון! אני אוהב אותה אבל בתור ידידה שלי. כן היא מרושעת וכן יש לה את הקטעים האלה של הקנאה אבל לא יכולתי לראות אותה פוגעת בעצמה כמו שאני לא יכולה לשמוע או לראות אף אדם אחר פוגע בעצמו. אבל זו לא אהבה, זה איכפתיות. זה ערך של ידידות. ואיתך.. ".
" בבקשה לא, רק אל תתחיל.. ".
" אנחנו.. " הוא התחיל להגיד ונשמע הצלצול שקורא לסיום השיעור. הבנתי ששנינו חייבים לחזור לכיתה. הוא רצה להמשיך את המשפט שלו אחרי שהצלצול הסתיים אבל אני כבר הלכתי ופניתי חזרה לכיתה. אני לא אוהבת להשאיר אנשים במצב כזה אבל לא הייתה לי ברירה. למזלי הוא לא נשאר שם בוכה אלא הלך כמה מטרים מאחוריי לעבר הכיתה. בדרך קיבלתי סמס. רועי.
" הלכתי לישון עם חיוך על הפנים " הוא כתב לי והוסיף חיוך בסוף. אני חייכתי מהתרגשות ועניתי לו אם יש סיכוי שאני רואה אותו היום. הוא אמר לי שהוא רוצה לקפוץ לראות מה שלום ליעד שנמצא עדיין בבית החולים אז שאלתי אותו מתי הוא הולך לשם. הוא אמר שהוא מסיים ללמוד בסביבות 3 וחצי 4 ואחרי זה הוא יקפוץ לשם. אמרתי לו שאני אגיע לשם ישר אחרי סיום הלימודים. הוא שלח לי חיוך עם נשיקה ואני כתבתי לו " אוהבת אותך ". כך בערך הסתיימה השיחה שלנו.
ידעתי שאני רוצה לספר לרועי על כל מה שקרה עם ירדן. האמת גם לספר לליעד, ככה אני יכולה להרוג שני ציפורים במכה. לא ידעתי מה תהיה התגובה שלו, אבל רציתי להגיד לו חד וחלק שאני לא מתכוונת לסיים קשר שרק עכשיו התחיל, שעכשיו אני באמת מרגישה שהוא הנכון בשבילי.
כשחזרתי לכיתה גל ישבה שם כבר מודאגת. המורה בדיוק הייתה לפני דלת הכניסה כשאני נכנסתי, אז שלחתי לה חיוך והתקדמתי אל עבר המקום שלי.
" איפה היית?! " שאלה אותי גל בלחישה.
" ירדן " לחשתי לה חזרה.
" מה הוא כבר עשה? ".
" את לא רוצה לדעת " אמרתי.
" את רוצה לספר? אני לא מכריחה " היא אמרה לי והמורה התחילה בשיעור. פתחתי דף מסוף המחברת וכתבתי לה " בואי רק נגיד שכל הניחושים שלי צדקו. הוא חזר להדר מתוך רחמים והוא עדיין לא התגבר על הקשר של שנינו ". היא הייתה בשוק. האמת שהיא לא ידעה מה להגיב. כשראיתי שהפנים שלה קצת מזועזעות כתבתי לה " תירגעי הכל בסדר, אם אני בסדר אז הכל בסדר. את יודעת שיש לי מישהו חדש אני לא נכנסת לדרמה הזו שוב עם ירדן. הוא יסתדר.. ".
השיעור עבר מהר. גל ואני עוד דיברנו וניסינו למצוא פיתרונות למצב שנקלעתי אליו. השיעור אחר כך היה שיעור ספורט, מה שאומר שהצלחתי להתנתק מכל המחשבות של השיחה עם ירדן בזמן השיעור. לקפוץ, לדלג, לרוץ, לזרוק כדור- זה משחרר אותי אין מה לעשות.
בסיום היום עליתי על מונית מהרחוב הראשי ליד בית הספר לכיוון בית החולים גלבוע. הגעתי לקבלה ושאלתי שם איפה נמצא ליעד. הם הפנו אותי לאחד מהחדרים, זה היה חדר פזיותרפיה. ליעד בדיוק ישב שם על איזה כדור יוגה גדול. דפקתי על הדלת בקטנה ושאלתי אותו אם אני יכולה להיכנס. הוא חייך אליי חיוך גדול ואמר " ברור יולי, איזה שאלה " , אז באתי אליו ונתתי לו חיבוק גדול.
" איזה כיף לראות אותך מחייך, ועוד ככה ".
" איזה כיף לראות אותך. מה קורה איך את? ".
" אני קודם כל חייבת להגיד לך המון תודה על מה שעשית אתמול ".
" אני מבין שהשידוך שלי הצליח " הוא אמר בחיוך ערמומי.
" רועי אמור להיות פה, קבענו שנראה אותך ביחד ".
" כן הוא כבר פה, הוא רק הלך לשירותים רגע " הוא אמר בחיוך.
" באמת תודה ליעד ".
" שטויות יולי מגיע לך.. אחרי מה שירדן עשה לך.. ".
" כן בדיוק, על זה רציתי לדבר איתך " אמרתי לו בקול קצת יותר רציני.
" הכל בסדר? " הוא שאל.
" כן פשוט.. " אמרתי והתחלתי לגרד קצת את השיער מרוב לחץ, " יש לי משהו לספר לך ".
" אז תספרי לשנינו " שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את רועי כולו מחויך. הוא בא אליי, התכופף ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
" אתם חמודים " אמר ליעד בחיוך.
" טוב אתם מקשיבים? " שאלתי, וגם רועי התיישב על אחד מכדורי הגומי הגדולים.