הים תמיד שקט- פרק 43

want to fly 21/03/2013 1116 צפיות 2 תגובות

התנתקתי מהנשיקה החמימה. רק חייכתי.
" הפתעת אותי " הוא אמר בחיוך.
" הפתעתי גם את עצמי " אמרתי לו ולקחתי נשימה עמוקה.
" את בסדר? " הוא שאל.
" כן סתם.. קר לי קצת.. אני קצת רועדת ".
" אהה נו אז למה את לא אומרת? " הוא אמר והוציא מהסלסלה שלו סווטשרט ונתן לי.
" ומתי אני אחזיר לך אותו? " שאלתי.
" בפגישה הבאה " הוא אמר בחיוך.
" זה אומר שסיימנו את הפגישה הזו? ".
" לאלא, חלילה, אבל את שאלת. וואי אני עדיין בשוק, לא ציפיתי ".
" מצטערת " אמרתי לו.
" אין לך על מה באמת.. אני שמח שזה קרה ".
" באמת? ".
" כמובן. את בנאדם מדהים יולי.. אני הכי מאושר שזה קרה ".
" אוף אני לא מפסיקה לרעוד " אמרתי לו והרגשתי איך הבטן שלי ממשיכה לרעוד, איך אני מרגישה כאב ומנסה להבריח אותו.
" נשיקת תרופה? " הוא שאל בחיוך.
צחקתי. " מה? " שאלתי בחיוך.
"נשיקה תרופה.. זה עוזר לפעמים " הוא אמר ושני האפים שלנו נגעו אחד בשני. " אתה יכול לנסות " אמרתי בחיוך והוא נישק אותי שוב. זו הייתה נשיקה קטנה, נשיקת הרגעה.
" אני מצטערת שאני כזו גרועה בזה.. " אמרתי.
" אל תדברי שטויות ותפסיקי להתנצל על כל דבר " הוא אמר בחיוך וליטף לי את הכתף, " את כבר בסדר? " הוא שאל.
" סתם, מחשבות " אמרתי לו ונשכבתי על הגב עם הפנים אל השמיים שלבנתיים השתחרו. הוא הצטרף אליי, נשכב על הגב והחזיק לי את היד.
" את יודעת משהו " הוא אמר, " מה? " שאלתי.
" אני חושב שאת היחידה שזה אי פעם בא לי בקלות איתה " הוא אמר.
" למה אתה מתכוון? ".
" את היחידה שבאמת הצלחתי להיות הכי אני כבר בפגישה הראשונה. אני מרגיש שאת יודעת עליי יותר משהרבה יודעים עליי, וזה טוב שלא תביני לא נכון. אני חושב שקשר אמור להתבסס על אמון ".
" אני מסכימה איתך " אמרתי לו ושוב לקחתי נשימה עמוקה.
" תגידי את בסדר? אולי את לא מרגישה טוב? " הוא שאל.
" אני לא יודעת מה יש לי " אמרתי לו וקמתי לישיבה. הוא קם גם וליפף את ידו על גבי. הוא חיבק אותי חזק ואני משום מה התחלתי לבכות.
" את בוכה? " הוא שאל בקול שעוד שנייה עומד לפרוץ בבכי.
" אני באמת לא יודעת מה יש לי ".
" תסתכלי עליי שנייה " הוא ביקש ואני הסתכלתי לו עמוק לעיניים עם העיניים הבוכות שלי. " מה הסיכוי שנזכרת במשהו שקרה לך עם מישהו אחר וזה מעביר בך סוג של צמרמורת? אולי את עדיין לא בנויה לדבר הבא.. אולי את עדיין חושבת המון על ירדן ".
" אני באמת חושבת שזה לא זה. אני לא הייתי מנשקת אותך אם לא הייתי בנויה לזה, אני לא עושה כאלה עוגמות נפש לאנשים, בעיקר לא לכאלה שהם חשובים לי ".
" אז מה העניין? " הוא שאל.
" אני כל כך מצטערת שאני ככה " אמרתי לו בהמשך לבכי.
" קחי " הוא אמר בחיוך והושיט לי טישו, " וזה באמת בסדר, אני רק מודאג לגבייך ".
" אולי זה סתם הורמונים " אמרתי לו בצחוק מלווה בבכי, " אמא אמרה לי משהו על זה שהם יכולים להשתגע ".
" אולי זה בגלל כל מה שעברת בכמה ימים האחרונים, שבכי בשבילך זה שחרור מהמתח ".
" יכול להיות.. " אמרתי לו והרכנתי את הראש שלי.
" זה באמת בסדר, שטויות אני מבין אותך. קורה שמתפרקים, לא צריך לעשות מזה דרמה, קורה שכואב וקורה שפתאום ככה בוכים. זה באמת בסדר, זה אפילו יותר מסתם בסדר, זה מקובל וזה מראה שאת בנאדם נורא אמיתי ".
הסתכלתי עליו בחיוך ופשוט צחקתי וניגבתי את הדמעות מהעיניים. הסתכלתי לו עמוק בעיניים וראיתי שגם הוא מסתכלת עמוק בשלי. התנשקנו שוב, הפעם נשיקה ארוכה ואוהבת. נשיקה שגירשה את הכאבים בבטן לגמרי.
" אז מה אנחנו? " שאלתי.
" מה את רוצה שנהיה? " הוא שאל בחיוך. אני רק חייכתי אליו ולא ידעתי מה לענות.
" בשביל לחסוך ממך את המבוכה, בואי נגיד שהיום זה התאריך שבעוד חודש נחגוג בו חודש, סבבה? " הוא אמר בחיוך גדול.
" זה כבר סוגר לי את הפינה מה אנחנו " אמרתי לו ונתתי לו חיבוק גדול. ארזנו את הדברים שלו ונפרדנו מהים. רועי ליווה אותי עד הבית למרות שהתעקשתי במשך המון זמן שזה בכלל לא הדרך שלו, אבל הוא אמר שהוא לא ייתן לי ללכת ככה לבד ברחוב. נפרדנו במרדגות הבית שלי בנשיקת לילה טוב. נכנסתי הביתה עם חיוך על הפנים והדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לחדר היה לאסוף את כל הקרעים של כרטסיי הביקור ולזרוק אותם לפח. חוץ מאחד, אחד שלא קרעתי אותו. שמתי אותו במגירה כדי להזכיר לעצמי לאן לא לחזור יותר.


תגובות (2)

תמשיכייי!

21/03/2013 14:25

סיימתי לקרוא את כל הפרקים ביום אחד!
אני גאה בעצמי…
בכל אופן, אהבתי לגמרי!(=
תמשיכי (=

21/03/2013 15:12
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך