הים תמיד שקט- פרק 4

נכנסתי בחזרה לכיתה וניסיתי להמשיך להתרכז בשיעור. גל, שישבה לידי, כתבה לי על המחברת שלה לאן נעלמתי בהפסקה, ואני אמרתי לה שדיברתי עם ליעד. היא שאלה למה, ואני אמרתי לה שאין לי מושג אבל שלי זה לא הפריע כל כך.
השיעור היה מעניין כמו כל שיעור. ניסיתי להתרכז למרות שהראש שלי התעסק בדברים אחרים. הייתי רגילה לזה שמחשבה מאבדת את הפוקוס שלה, שהמחשבות שלי זולגות למקומות אחרים, לאירועים. ניסיתי להשתלט על המחשבות. ניסיתי להבין מאיפה הן באות.
אחרי היום הראשון ללימודים, שמשום מה לא נגמר כמו שאני רגילה ב-12 אלא ב-2, הלכתי לים. היתרון היחיד במעבר הדירה הוא שאני עכשיו גרה מרחק הליכה מהים. קודם כל הים עושה טוב לגוף שלי, הלחות הזו שיש ליד הים תמיד עוזרת לי. וחוץ מזה, הים תמיד מרגיע אותי, הים הוא תמיד כמוני.. שקט.
לא ירדתי אל החוף, פשוט לא רציתי ללכלך את הבגדים החדשים שאמא השתדלה לקנות לי לתחילת הלימודים. התיישבתי על ספסל שמשקיף לים ופשוט חשבתי. חשבתי על מה שעכשיו קורה בבית הספר הקודם, על החברים, על מה שקרה היום, על גל ועל ליעד.
משום מה, כל המחשבות בסופו של דבר התרכזו בליעד. ליעד ליעד ליעד. כאילו שום דבר אחר לא מעניין. כנראה שאו הייתי מבוהלת ממה שקרה היום או ששמחתי ממה שקרה. לא קרה לי עוד פעם שמישהו כל כך התעניין להכיר אותי.
אני לא יודעת למה, אבל אחרי כמה דקות של בהייה בים ומחשבות התחלתי לבכות. לא בכי קשה, ולא בכי צורח, ולא בכי ארוך, פשוט ירדו לי כמה דמעות מהעיניים. לא נכנס לי חול לעין ולא כלום, לא חשבתי על איזה מחשבות עצובות, פשוט הבכי הגיע. אולי רציתי לשחרר קצת מכל המתח שהיה לי ביומיים האחרונים.
הטלפון שלי צלצל, מספר לא מזוהה.
" הלו? ", אמרתי בחצי בכי.
" יולי זה ליעד ".
" אני לא ממש במצב לדבר עכשיו, אני מצטערת " אמרתי לו.
" תגידי הכל בסדר? את בוכה או משהו? ".
" אני סתם.. עזוב.. נדבר טוב? ".
" רגע רגע רגע רגע רגע! חכי שנייה, מה את ישר בורחת? מה את כל כך לחוצה שבנאדם מדבר איתך? ".
" אני לא יודעת מה איתך, ואני לא רוצה להישמע חצופה, אבל כשבנאדם בוכה הוא לא ממש במצב לדבר עם אנשים אחרים ".
" אז את באמת בוכה, איפה את? ".
" מול הים ".
" ליד איזה חוף? ".
" אני לא יודעת איך קוראים לחוף פה, מצטערת ".
" מה את מצטערת? " הוא שאל בחצי בצחוק, " את שומעת את עצמך? את בוכה ואת מצטערת שאת לא יודעת באיזה חוף… תהיי בריאה. חכי אני מגיע ".
" לא לא לא לא לא לא ליעד, אל תבוא ".
" מה את רואה מולך? ".
" המקדונלס הגדול. אוי איך אני שונאת מקדונלס ".
" אוקיי אני יודע איפה את, אל תזוזי ".
" אתה לא רציני.. " אמרתי בסוג של לחישה אבל הוא כבר לא הקשיב. הוא אמר שהוא מגיע תוך 5 דקות כי הוא על האופנוע. אני שוב פעם לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אבל המשכתי לחייך. כנראה שבאמת היה לו אכפת ממני.