הים תמיד שקט- פרק 29

" תגיד, אתה רוצה ללכת לים? " שאלתי את ירדן.
"אין לי בעיה. מה יש בים שכל כך דחוף? ".
" פשוט אני רוצה לראות את הים קצת. נשב לנו על החוף או משהו, נישן אחד על השני, נהנה מהשמש ".
" סבבה, בכיף. אז ניקח מגבת גדולה ונרד לחוף? ".
" כן כן מעולה, אני רק אחליף בגדים ".
" מעולה " הוא אמר בחיוך, " למרות שאיך שאת לבושה עכשיו ממש עושה לי את זה ".
" חה חה, אתה יודע שאני לא מתה על הדיבורים האלה ".
" בסדר בסדר, אני בחוץ " הוא אמר ויצא מהחדר. אני החלפתי בגדים , לקחתי מגבת ושנינו תוך 10 דקות הליכה הגענו לחוף.
ירדן ואני פרסנו את המגבת ונשכבנו עליה. השמש בדיוק הייתה עלינו. אני שמתי את הראש שלי על הבטן של ירדן ופשוט נשכבו לנו שם ונרגענו.
" תגידי לא יכולת להצטרף כבר שנה שעברה? " הוא שאל.
" למה? זה היה משנה משהו? ".
" אני חושב שיכולת לעשות לי כל כך טוב אם היית באה שנה שעברה. אני ממש שמח שבכלל באת, אבל הטיימינג שלך.. הלוואי שזה היה מגיע בשנה שעברה ".
" מה כבר קרה שנה שעברה? ".
" שנה שעברה הייתי עם הדר " הוא אמר.
" אוקיי, ו? ".
" והייתי חרא בנאדם ".
" איך זה יכול להיות? ".
" תאמיני לי שהייתי פשוט אנטיתזה למי שאני היום. היא גרמה לי פשוט להיות משהו אחר. אני חושב שבאיזשהוא שלב אני התעשתתי ולכן גם נפרדתי ממנה. אח"כ פשוט ניסיתי לכפר על כל מה שעשיתי ולתקן את איפה ששגיתי. אמנם החינוך בבית לימד אותי להיות אדם טוב, אבל כשהייתי עם הדר שום דבר חוץ ממנה לא עניין אותי, ולא הקשבתי לאף אחד. גם נורא התרחקתי מהחברים שלי באותה תקופה ".
" אז איך החזרת את האמון בך? ".
" האמת שהזמנתי אותם לאיזה מקום וכולנו ביחד פשוט נהנינו… ".
" אני מבינה שעבר עלייך המון בחיים ".
" את אפילו לא יודעת כמה " הוא התרומם והסתכל אל הים.
" מה קרה? " שאלתי.
" פתאום באמת אני חושב על כל הדברים שעברתי בחיים. זה באמת המון.. ולא דברים קלים.. תגידי מה התאריך היום? " הוא שאל.
" היום ה-8 בפברואר, למה? ".
" שיט " אמר ירדן.
" מה יש? ".
" יום השנה למוות של ההורים, הוא בעוד.. שבועיים ".
" אתה רוצה שאני אבוא איתך? " שאלתי.
" זה קשה את יודעת.. ".
" תאמין לי שאני חווה את זה כל שנה ".
" אני אשמח שתבואי ותחזיקי לי את היד ".
" אני אבוא בשמחה " אמרתי ושנינו התקרבנו אחד לשני. הייתה נשיקה קטנה בינינו והטלפון שלי צלצל. מספר לא מזוהה.
" הלו? " עניתי.
" יולי? " הקול אמר.
" כן, מי זה? ".
" זה אמיר, את לא מכירה אותי. תקשיבי, אני חבר מאוד טוב של ליעד. קרה לו משהו, הוא בבית חולים עכשיו. בנסיעה האופנוע שלו התהפך, עזבי זה סיפור ארוך, איפה את? את יכוהל להגיע לפה? ".
אני הייתי משותקת. קודם כל ישר היה לי וויז'ן לכשהודיעו לי שאבא שלי נהרג בתאונת דרכים. אח"כ פשוט הייתי בשוק ולא הגבתי.
" יולי, יולי! " אמר לי ירדן. אני נשארתי קפואה. הוא לקח את הטלפון מהיד שלי ודיבר עם אמיר. אני הסתכלתי אל הטיילת, עם הגב לים והתחלתי לרעוד, התחלתי לרעוד מפחד. ירדן ניתק את השיחה. " יולי שלי " אמר ירדן וחיבק אותי חזק, " בואי, נתפוס מונית וניסע ישר לבית החולים ". אני המשכתי להיות משותקת ולא להגיב. שנינו קמנו, ניערנו את המגבת מהחול. אני נשענתי על ירדן כל ההליכה.