הים תמיד שקט- פרק 24

אחרי שחזרתי הביתה באותו יום, שמחה כל כך שהדר לא הציקה לי במשך היום, לבשתי בגד ים והלכתי לים, שוב. אני חושבת שאף פעם לא ימאס לי ללכת לים. נמאס לי להשתמש בים בתור מוטיב של שקט ושל רגיעה, אבל זה באמת מה שהוא בשבילי. הוא יותר מהכל, המקום היחיד שאני מרגישה בו שלמה עם עצמי. פשוט ישבתי חצי במים חצי בחוץ, ונהניתי כשמידי פעם מים קרים שתפו לי את הרגליים. ניסיתי לדמין את עצמי במצב של הדר. האם טוב לה איפה שהיא נמאצת, אם היא אוהבת בעצם לרדת על אנשים אחרים רק בשביל האושר של עצמה. מה שעוד הרגיז אותי, זה שהייתי בטוחה שהיא עושה את זה כי היא חסרת ביטחון. אבל, כמו שאני כבר יודעת, אי אפשר לפנות לאנשים שהם במקום אחר כל כך בחיים שלהם ולהגיד להם משום מקום " אתה חסר ביטחון ובגלל זה אתה מתנהג ככה ".
מה שעוד הדהים אותי, זה שישבתי מול הים וחשבתי עליי ועל ירדן. הוא היה נראה כל כך שונה בשנייה הראשונה שהוא פנה אליי, אבל מהרגע שהוא פתח את הפה הבנתי שיש שם בתוך תוכו מישהו נורא אמיתי. אני לא חושבת שהוא חסר השפעה כמו שהוא מגדיר את עצמו, אבל אם הוא כל כך בטוח שאני יכולה להפוך את השכבה הזאת לטובה יותר, מי אני שאתנגד?! אני חושבת שכמה שאני כמעט ולא מכירה אותו, אני מכירה אותו מספיק, ואני יכולה להגיד ולהיות שלמה עם זה שאני מעדיפה לפגוע בעצמי ולו בו, בדיוק כמו שהוא וליעד " הקריבו " את עצמם בשיחה עם הדר.
" תגידי את תמיד בים? " שאל מישהו מאחוריי והניח את ידו על הכתף שלי. זה היה ליעד.
" אתה תמיד בים מסתבר.. " אמרתי לו בחיוך, " בוא שב " הצעתי לו לשבת לידי.
" עווד לא יצא לי אבל לראות אותך בבגד ים " הוא אמר בחיוך, " לא רע, לא רע " הוא צחק.
חייכתי. " מה נשמע? " שאלתי.
" את יודעת, סבבה כזה, אני פה עם כמה חברים, נחים קצת. איזה כיף זה שהים ממש ליד הבית אה? ".
" הבית שלך לא קרוב " אמרתי לו בעקיצה.
" מתגעגעת לבית שלי? " הוא שאל.
" יש לך בית מקסים, הלוואי עליי ".
" הרוב זה כסף של ההורים, אני הייתי האמת מתחלף איתך. לפחות את רואה את אמא שלך.. אני כמעט ולא רואה אותם, ככה זה ילדים של את יודעת… עשירים. ההורים כל הזמן עובדים. אני המקרה הקלאסי של זה. אני בדר"כ מנסה למצוא לעצמי מיליון תוכניות כדי לא לחזור עצוב לבית ריק ".
" אני מצטערת " אמרתי לו וליטפתי לו את הכתף, " אתה תמיד יכול לבוא אליי, לא שמעניין שם " אמרתי בחיוך.
" אולי אני באמת אנצל את זה " הוא אמר בחיוך וצחק.
" תגיד שנייה, יש לי שאלה שמלא זמן רציתי לשאול אותך ".
" שוט " הוא אמר.
" איך השגת את המספר שלי כבר על היום הראשון של הלימודים? ".
" האמת.. ביקשתי מהמזכירות. אמרתי שאני יודע שאת תלמידה חדשה ושאת יצאת מבית הספר די מוקדם בגלל שזה היה היום הראשון אבל ששכחו לעדכן אותך בכמה דברים.. עזבי סתם אמרתי שטויות, אבל בסוף הצלחתי ".
" ולמה כל כך רצית אותו? ".
" פשוט רציתי לדבר איתך. גם אם לא הייתי מתקשר מי היה בא ועוזר לך ליד הים כשבכית הא? " הוא אמר בפרצוף שאומר ' אני צודק '.
" כן.. אני באמת מצטערת על כל מה שקרה אחרי זה. אני מצעטרת שלך אמרתי לא ולירדן אמרתי כן ".
" אני באמת כבר לא חושב על זה מותק " הוא אמר בחיוך, " זה בסדר זה בחירה שלך. ובכל מקרה, אני לא אפסיד אותך בשום מקרה. תסתכלי על הצד החיובי: אם טפו טפו טפו את וירדן תיפרדו, אז זה לא חוזר ל" פרינד זון " ולכן אני אהפך לידיד הכי קרוב שלך. אני לא מפסיד אותך בשום מקרה. אז אני שמח. גם חברים מנסים לשכך לי איזה מישהי.. אבל היא לא מתקרבת לרמה שלך ".
" הרמה שלי? " שאלתי בחיוך.
" את יותר אמיתית מכל בנאדם אחר בערך.. יש קטע באנשים שקטים.. הם תמיד הכי מפתיעים ".
" אתה באמת חושב ככה? ".
" ב-100 אחוז. אני לא אומר שטויות, נראלי למדת בעצמך " הוא אמר בחיוך ושנינו צחקנו.