הים תמיד שקט- פרק 2

חזרתי לכיתה ומיליון שאלות רצו לי במוח. איך תהיה האווירה בשיעור, איך אני אסתדר, אם אני אצליח למצות את הפוטנצאיל שלי, אם בכלל ישימו לב אליי כי אני בדר"כ שותקת. מצאתי את גל, היא אמרה לי שהיא מצטערת שהיא נעלמה אבל שכמה חברים שהיא לא ראתה כל החופש כי הם היו בחו"ל. הם בדיוק מצאו אותה והיא שכחה לגמרי. היא אמרה שוב ושוב כמה היא מצטערת שהיא נטשה אותי אבל אני רק אמרתי לה שתירגע ושכלום לא קרה. שאלתי אותה קצת על האופי של ליעד, והיא אמרה לי שהיא לא ממש מכירה אותו, אבל שממה שזה נשמע, הוא מהאנשים שאם אתה מצליח להתחבר איתם אז טוב לך, ואם לא אז הוא לא מזיק. שמחתי שהיא לא אמרה לי שהוא אחד כזה שמתחיל עם כל דבר זז וזורק אותו שבועיים אחרי.
השיעור הראשון התחיל, המורה הציגה אותי לכיתה ואני כמו ילדה ביישנית רק חייכתי וחזרתי למקום. היא התחילה להסביר איך הולכת להתנהל השנה, מה יקרה בה ועל מה חשוב לשים דגש. אני הקשבתי לכל מילה שלה, עניין אותי לדעת מה צריך לעשות ואיך להסתדר.
אחרי הדיבורים שלה היה טקס פתיחת שנה מקסים, לא ארוך ולא קצר, בדיוק במידה, ואחריו למדנו שעתיים.
אני אשקר אם אני אגיד שאני לא פרפקציוניסטית בלמידה. אני חייבת שהמחברת תהיה מסודרת, חייבת לדעת הכל ואני כמובן רוצה לדבר בשיעור אבל אין לי את האומץ לכך. אז רק הנהנתי כל פעם ששמתי לב שהמורה מדבר אליי, אני חושבת שזה עשה את העבודה.
אני לא חושבת שמשכתי יותר מידי תשומת לב בבית הספר החדש. לא היו ילדים שהציקו, או קראו בשמות, לא ניגשו אליי תלמידים לשאול מי אני ומאיפה אני, פשוט השתלבתי, או יותר נכון, שתקתי. אהבתי את השקט של עצמי.
" יולי " שמעתי קול קורא אליי. הסתובבתי וראיתי את ליעד. הופתעתי. זה היה מחצית היום, אני סתם הלכתי להסתובב בבית הספר ולראות מה יש בו ומה אין בו. רציתי להיות עם עצמי.
" מה קורה הכל בסדר? " הוא שאל.
" בטח, למה? ".
" את לבד.. מסתובבת.. הפנים שלך מסתכלות על הרצפה, הכל בסדר? ".
" כן אני בסדר " אמרתי בחיוך, " תודה על ההתעניינות ".
" אז ספרי משהו " הוא ביקש, " אני רוצה להכיר אותך ".
" למה? " שאלתי בסוג של לחישה עם חיוך.
" אני לא יודע. אולי בשל העובדה שאין הרבה בנות כמוך ".
" מה? שקטות? ".
" גם. זה בית ספר של רעשנים ".
" אני לא ממש יודעת מה להגיד לך " אמרתי בחיוך והתחלתי ללכת. " תסלח לי, אני פשוט רוצה להמשיך ללכת ".
" לאן? ולבד? סתם ככה עם עצמך? ".
" אני אוהבת את השקט של עצמי. זה מרגיע אותי " אמרתי לו.
" רגע חכי שנייה " הוא אמר ותפס לי את היד.
" איה " אמרתי.
" אוי אני מצטער, פשוט קצת מוזר לי כל העניין הזה " הוא אמר.
" איזה עניין? ".
" את.. זה.. פשוט.. ".
" אתה רוצה להצטרך אליי? " שאלתי בחיוך.
" רק אם את רוצה " הוא אמר.
" בוא " אמרתי לו בחיוך והתחלנו שנינו ללכת לכיוון המגרש.