הים תמיד שקט- פרק 17

חזרתי לכיתה והתיישבתי בשקט. לא ראיתי את ירדן בשום מקום. ניסיתי להתרכז בשיעור. הצלחתי לסכם מאוד מהר את כל החומר שהמורה אמר. ניסיתי להקשיב באמת למילים שלו, אבל לא היו לי כוחות לזה. הבכי של קודם לקח ממני אנרגיות נוספות. כל כך פחדתי. הלב שלי פעם מרוב חוזקה.
ירדן נכנס לכיתה ב-10 דקות איחור והסביר למורה בלחישה מה קרה. המורה רק חייך אליו והנהן וביקש מירדן להתיישב במקום שלו. אני הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי. הוא הנהן עם הראש שלו שהכל יהיה בסדר.
כשנשמע הצלצול המורה אמר שביתו חולה ושהוא צריך ללכת הביתה ולכן הוא מוותר לנו על השעה האחרונה. תכננתי ללכת ישר הביתה ולנוח קצת במיטה מכל העייפות והיום הקשה.
יצאתי מהדלת של הבניין וראיתי בצד ליד המגרש חבורה של כמה ילדים עומדת.מצד אחד ראיתי את ירדן ומצד שני ראיתי את הדר.
הדבר הראשון שעלה לי במוח זה לרוץ לירדן ולעצור אותו. זה גם מה שעשיתי. הצלחתי להגיד לעצמי " לא לא לא לא לא ", רצתי ותפסתי ביד של ירדן.
" מה אתה עושה? " אמרתי לו.
" חכי שנייה, פשוט תעמדי פה בצד, הכל בסדר ".
" נו? אתה מתכוון להגיד לי מה אתה רוצה? " אמרה הדר, ואני הלכתי ונעמדתי בצד.
" את חושבת שזה בסדר ללכת לילדה הכי ביישנית בשכבה, תלמידה חדשה, ולעשות עליה אמבוש שיגרום לה להיות הכי מפוחדת שיש? את חושבת שזה הגיוני? את חושבת שזה מוסרי לעשות דבר כזה?! – אז בסדר. יצר של געגועים התפשט בך, ואני לא רוצה להחמיא פה לעצמי שאת מתגעגעת לקשר שלנו ורק בגלל זה את מבקשת ממנה להתרחק ממני. הילדה הזאת באה אליי בבכי. מיום אחד שאני מכיר אותה, וזה לא הרבה זמן אני יודע, אני מרגיש שאני מכיר אותה יותר מכל אחד אחר פה. אני מזהה מתי זה בכי של התרגשות ומתי זה בכי של פחד. היא פחדה ממך הדר, היא לא יכלה להסתכל לי בעיניים כשהיא דיברה איתי. לא עושים דברים כאלה את לא מבינה?! אני הייתי צריך לפנות למנהל או למחנכת, משהו. בחרתי לשתוק כדי להגן על הכבוד העצמי הקטן שאולי עוד נשאר לך, שאת מנסה להראות שאת הכי אכפתית ושיש לך לב של זהב שאוהב את כולם. מבפנים את מרשעת, שברירית גם, שלא מוכנה שיתפסו את המקום שלה. יולי לא עשתה לך כלום, את הפחדת אותה ועוד שנייה היא הייתה חוזרת לאיפה שהיא הייתה. תביני, היא הייתה מוכנה לעשות את מה שאמרת לה, היא אפילו לא חשבה להתנגד. אני לא מבין איך יכולתי לצאת איתך בכלל… " הוא אמר לה בקרירות כשהמולת ילדים מהשכבה ומשכבות תחתונות התאספה סביבם.
" ואני אוהב אותה. אוהב אותה יותר משאי פעם אהבתי. היא לא דומה לאף אחד פה ולא משתווה לאף אחד פה. אם מישהו רוצה לפגוע בה הוא מוכן לפגוע בי קודם. אני מוכן להציל אותה ולספוג מיליון מכות כדי שהיא תהיה בסדר. שלא תעזי לעשות לה משהו, בעיקר לא מנטלית. היא לא יכולה לשאת דברים כאלה ואם את תעשי את זה, זה יגמור אותה וישבור אותה. וזה חבל ".
" ועוד משהו " אמר פתאום ילד מתוך האנשים שעמדו מאחוריו. זה היה ליעד. " את לא מתעסקת רק עם ירדן, אלא גם איתי ועם החברים שלי. אנחנו לא מוכנים שתיקחי ילדה תמימה, טובה, אמיתית ותהרסי אותה במניפולציות שאת תשכנעי את כל השכעה להאמין לך. אנחנו לא נלך אחרי זה. אנחנו לא נאמין לך. אנחנו מראים את פרצופף האמיתי. להביא איתך שלושה בנים יותר גדולים ממנה, ענקייםו מפחידים, להפחיד אותה עד מוות, שהם יגעו לה בשיער והיא תרגיש הכי מוטרדת שיש, ומפוחדת ופגיעה. שהיא תעלה הביתה ופשוט תשתוק. אני אומר את זה במילים הכי קשות- זה כאילו היא עברה אונס והיא לא מוכנה לדבר על זה והיא לא יכולה לפתוח את זה. היא לא התכוונה בכלל לדבר על זה, מזל שיש את ירדן שהוציא את זה ממנה. אני לא מבין איך הדרדרת להיות כזו. את מגעילה אותי ".
הדס הסתכלה על ירדן ועל ליעד. שניהם עם פרצופים כל כך מאוכזבים וכועסים.רותחים מזעם. היא פשוט הפנתה את הגב שלה והלכה ביחד עם החברות שלה. לא היה לה מה להגיב ולי לא היה מה להגיב. קיוויתי שהעניין הזה נגמר. שהיא לא תתקוף אותי או תביא את החברים שלה אליי הביתה עוד פעם, כי מי יודע כמה רחוק הסיפור הזה יכול ללכת? נשארתי קפואה. לא זזתי.