הים תמיד שקט- פרק 16

" איימו עלייך שאסור לך לדבר איתי? מה? מי? מתי? " שאל ירדן בלחישה ובתדהמה.
" אני לא רוצה לספר את כל הסיפור.. " אמרתי לו בלחש.
" אני לא מבין " הוא אמר.
" יש לנו תלמידה בשכבה שקוראים לה הדר נכון? " שאלתי.
הפנים של ירדן קפאו. לא היה לו מה להגיב. לא הייתי בטוחה מה השם הזה עושה לו.
" הדס מי"א 1 , זו היא? היא איימה עלייך? ".
" אני לא יודעת איך אבל היא ושלושה בנים מהשכבה, שאני אפילו לא מכירה, מצאו את הכתובת של הבית שלי ועמדו שם אתמול אחרי שחזרתי מהים. הם דיברו איתי, כמה בנים שיחקו לי בשיער בכזה איום כזה, עם.. לא יודעת.. הטרדה אפשר להגיד. הם הזהירו אותי שאם אני אדבר איתך עוד פעם או אפילו אגלה לך על השיחה הקטנה שהייתה בינינו יקרה לי משהו. או שיעשו עליי חרם של כל השכבה, הוא שיפיצו עליי שמועות לא נכונות, או שיעשו לי את המוות בשלושת השנים הבאות ".
" אני לא מאמין.. " הוא אמר וקבר את הראש שלו בין הידיים שלו.
" אז פשוט.. תעשה מה שהם מבקשים.. בבקשה " אמרתי לו.
הוא הסתכל עליי בפנים עצובות. אני התחלתי שוב לבכות. הוא רק חיבק אותי חזק ואני בכיתי עליו. לא רציתי לעשות שום דבר אחר חוץ מלהישאר בתוך החיבוק שלו. הרגשתי מוגנת.
" אני אפילו לא מבינה למה נכנסתי לכל הבלאגן הזה. זה כל כך לא אני.. זה לא מגיע לי.. אני לא רוצה שיעשו לי כלום, אני פשוט רוצה לעבור את השנים האלה בקלות. אז פשוט תעשה מה שהם מבקשים וזהו, ככה לא לי ובעיקר לא לך יקרה משהו ".
ירדן נאנח. " הדר הייתה אקסית שלי. אני זרקתי אותה אחרי חצי שנה של אהבה מטורפת בגלל שהאופי שלה השתנה. היא נהייתה מגעילה ולא יכולתי לסבול את התחושה לידה. שנאתי אותה ואני עדיין שונא אותה. זה לא מהמקרים שאפשר להישאר בקשר אחרי זוגיות. אני כל כך מצטער שזה מה שקרה לך, זה לא מגיע לך יולי.. ".
" פשוט עזוב את זה. זה קרה וזהו. פשוט לא נדבר וזהו, זה הכי פשוט ".
" את פשוט תיכנעי? ".
" אין לי ברירה. אני לא מאלה שעומדות על שלהן פשוט ככה, אני פשוט אעשה את מה שהם ביקשו ממני. תאמין לי שכל כך כואב לי להגיד לך את זה, אבל אני כל כך חלשה מולם ומפוחדת. הם פונים לאחד הילדים הכי ביישנים בעולם, מאיימים עליו והם יוצאים מנקודת הנחה שאני אכנע לזה. זה באמת מה שקורה ירדן, אין לי כוחות להתמודד עם זה.. " אמרתי לו בהמשך בכי וניסיתי לנגב את הדמעות עם הידיים.
" את רוצה שאני אדבר איתה? " הוא שאל, " או אתלונן למישהו ".
" הם ירביצו לי אם הם ידעו שאתה יודע " אמרתי.
" אז מה עושים מכאן? אני אובד עצות.. ".
" אם רק הייתי חזקה להתמודד איתם.. אבל אני לא ".
" יש לי רעיון " אמר לי ירדן בחיוך, " אל תדאגי. תסמכי עליי, הכל יהיה בסדר " הוא אמר, נתן לי נשיקה על הלחי ויצא מהמחבוא.
" אבל.. " אמרתי והוא כבר נעלם. המשכתי לעמוד שם עוד כמה דקות, ניסיתי להסדיר את הנשימה ויצאתי מהמחבוא.