הים תמיד שקט- פרק 12

" מצאת אותה " אמרתי לו.
" כן. זכרתי אותה מאתמול. כשישנת היא נצנצה בגלל אור החלון שבחדר שלי ".
" תודה " אמרתי לו בחיוך, " הצלת אותי ".
ליעד שם את הטבעת ביד שלי ואני שמתי אותה על האצבע.
" אז מה נשמע איתך? לא ראיתי אותך כל היום " הוא אמר.
" לא יודעת, מסתובבת " אמרתי לו בחיוך.
" הכל בסדר בינינו? " הוא שאל.
" כן בטח " אמרתי בחיוך, " למה שתהיה בעיה? ".
" אני לא יודע, אולי ניסיתי להתחמק ממני בגלל מה שקרה אתמול אצלי בבית ".
" אני פשוט לא בנויה לזה נפשית, אל תכעס ".
" את ככה עם כולם? " שאלתי.
" עם בנים בעיקר ".
" למה? בנים מתחילים איתך לעיתים קרובות? ".
" מאז שהגעתי לבית הספר הזה , במפתיע כן " אמרתי בחיוך, " עכשיו תסלח לי. תודה על הטבעת והכל, נדבר " אמרתי והסתובבתי.
" וואו רגע " הוא אמר ותפס לי את היד.
" יש לבנים קטע כזה שכשבנות מסתובבות הם חייבים לעצור אותן ולהחזיק חזק? אני שברירית ליעד, כל תפיסה כזו כואבת לי " אמרתי.
" את באמת שברירית " הוא אמר בצחוק, " פשוט רגע למה את בורחת? גם התחלת להגיד פה משהו, מי כבר התחיל איתך? ".
" חוץ ממך? ירדן ".
" את ממש מושכת בנים לכיוונך הא? ".
" תגיד לי אתה שומע את עצמך? " אמרתי בצחוק, " אתה מכיר אותי. אני לא מדברת עם הרבה אנשים ואני מנסה שלא למשוך תשומת לב. תאמין לי אין לי מושג איך הגעתי למצב שכולם רוצים להכיר אותי. אני סתם אחת ".
"ככה את באמת חושבת? " הוא שאל.
" ככה אני מרגישה " אמרתי בשקט.
" טוב, בסדר, לכי לדרכך אני לא אפריע לך ".
" תודה " אמרתי לו, קדתי איזה קידה קטנה עם הראש בחיוך ופניתי לדשא בחוץ.
התיישבתי מתחת לאחד העצים ופתחתי את הדף שירדן נתן לי.
" כשהייתי קטן תמיד לימדו אותי לעשות את הדבר הנכון. אף פעם לא ידעתי באמת למצוא מה זה הדבר הנכון הזה. המשכתי לחפש אותו בכל מקום אבל בלי הצלחה. חיפשתי אנשים שיבינו אותי, אנשים שיהיה להם מה להגיד בלי טיפה של חוצפה. אנשים אמיתיים, כאלה שלפעמים רק באגדות אתה יכול למצוא. אנשים שאולי חושבים שהעולם הוא רק ורוד, והכל בו שמח. אנשים שאתה מנסה בכל הכוח להתחבר אליהם למרות שהם שונים 180 מעלות מהאופי שלך. אנשים שגורמים לי לצמרמורות שאני לא יכול להפסיק. שאני רק רוצה לשמוע אותם מדברים עוד ועוד ועוד, בלי להפסיק. אני יכול להתהפנט לדיבור שלהם, לדרך המחשבה שלהם, לאופי הצנוע שלהם. אנשים שכמעט ולא מעריכים את עצמם, אבל כל הסביבה כן. פגשתי אחת כזו היום, אני מרגיש שהיא כמו היונה עם עלה הזית שבאה לבשר שנמצאה יבשה. היא, יולי, באה להחזיר את השמחה לחיי ".
בהיתי במילים כלא מאמינה, התחלתי לבכות מאושר. הדמעות המלוחות אמנם שטפו את פניי, את תחושה של חמימות כזו, ואפשר להגיד גם אהבה פשוט תפסה את כל גופי.
קמתי והתחלתי ללכת לכיוון הספסלים של המקובלים. ראיתי את ירדן יושב עם החברים שלו והפעם לא היה אכפת לי אם אני מפריעה או לא. הלכתי ישר, הדמעות עדיין היו על הלחיים שלי וניגשתי לירדן.
" היי " אמרתי לו בחיוך מלווה בבכי.
" את בוכה " הוא אמר, " הכל בסדר? " הוא שאל ובא לתת לי חיבוק.
פניתי אל החברים שלו לרגע, " אפשר לגנוב אותו לכמה רגעים? " שאלתי.
"כן בטח בובה " אמר אחד החברים שישבו שם, אז לקחתי את היד של ירדן והובלתי אותו אחריי.