אבוד בלב הים -הקדמה

על חוף שומם בשעת ערב מוקדמת, ישב נער צעיר והביט.
הוא הביט בגלים, בדרכם אל עבר החוף, אך רגע לפני
שתם מסעם הם נשברים בחטף. במים
הנסוגים במהירות, בחזרה אל הים, משאירים אחריהם צדפים
מרהיבים שסחפו ממעמקים.
הוא הביט במים הכחולים, הנוצצים, כאילו ניסה לחדור במבטו את
הכחול העמוק, האין סופי.
בשמיים, הנצבעים אט אט בצבעה הייחודי של השקיעה,
בזמן שהשמש נעלמת במים הכחולים.
הוא יישר מבט אל קו האופק, אל הנקודה שבה השמיים
והים נפגשים ונאנח חרישית.
"אבא, מתי תחזור?",שאל את עצמו.
לאחר כמחצית השעה, הציץ בשעונו. השעה הייתה מאוחרת.
הוא חצה את החוף בפסיעות רחבות בדרכו לביתו, בתקווה שלא החמיץ את ארוחת הערב.