"הילה וכל השאר" פרק 2 – אגואיסטית?!

טו…טו…טו… נו מה נסגר איתה? למה היא לא עונה?? הנה שוב פעם השיחה מועברת לתא קולי..
"מיתוש זאת בערך ההודעה השביעית שלי או משהו, אנחנו חייבות להיפגש, דחוף! תתקשרי אליי ברגע שאת שומעת את ההודעה.."
אוף מה יש לה?? רגע, אולי היא מסננת אותי בכוונה..
אולי אני אפגש אם תומר? לא אני לא יכולה לעשות את זה לפני שאני מדברת איתה…ומבררת מה קורה פה..
***
אוף הוא אף פעם לא יפסיק להציק לי התומר הזה, כאילו מה כבר עשיתי לו? שיתגבר.. לא קרה כלום..זה לא שאני איזה פושעת או משהו.. מותר לי.
וואו!! התקבלו תשע הודעות חדשות.. "מיתוש, זאת אני, תתקשרי שתוכלי."
"מיתוש, זאת אני, תתקשרי שתוכלי."
"מיתוש, את כועסת?? חייבות לדבר"
"תתקשרי שתוכלי"
"מיתוש, זאת הילה, מה נסגר??"
"מיתר!! אולי תעני כבר!"
מיתר, אני לא צוחקת תתקשרי כבר!"
"מיתוש זה ממש דחוף!!"
"מיתוש זאת בערך ההודעה השביעית שלי או משהו, אנחנו חייבות להיפגש, דחוף! תתקשרי אליי ברגע שאת שומעת את ההודעה.."

וואו, איך לא שמתי לב שהיא התקשרה.. זה נשמע ממש רציני.
"הילוש? הכל בסדר?"
"כן, זאת אומרת בערך, אנחנו חייבות להיפגש..אני אצלך עוד 5 דקות"
"אוקי" נראלי…

טוב לפחות היא לא כועסת עליי, עכשיו יהיה לי הרבה יותר קל לברר על העניין הזה עם תומר והנער הזה.
טוק טוק טוק
"הילוש!"
"היי"
למה היא כזו אדישה, תהתה מיתר, עשיתי לה משהו? טוב שיהיה
"תקשיבי אנחנו חייבות לדבר"
"כן די הבנתי את זה מתשע הודעות שהשארת לי"
איך אני אמורה להתחיל שיחה כזאת? פשוט להגיד לה שהיא כלבה בוגדת?? אני לא יכולה לעשות את זה, היא בכל זאת החברה הכי טובה שלי(החברה היחידה שלי).
"תקשיבי, אני באמת לא מבינה איך יכולת לעשות את זה"
"לעשות מה?, על מה את מדברת?"
"על תומר!" על מה אני מדברת היא שואלת, כאילו שהיא לא יודעת, מתי היא נעשתה כזו מגעילה?
"תומר? אויש נו, הוא כבר יתגבר על זה, מה אני יעשה כשאין אהבה, אז אין אהבה"
"אין אהבה? אין אהבה? הוא מטורף עלייך, את צוחקת עליי או משהו?"
"אני יודעת וגם אני די חיבבתי אותו בהתחלה, אבל כבר לא"
"אבל יש צורה לעשות דברים!"
"אני יודעת דיברתי איתו ממש בעדינות, ואפילו הבאתי לו מתנה,ומה נזכרת בזה פתאום? ומה זו החקירה הזאת עכשיו?"
"החקירה הזאת, אני יגיד לך מה זו החקירה הזאת, אני באמת רוצה לדעת מה עובר על החברה הכי טובה שלי, שהיא נעשתה כזו כלבה, שבוגדת בחבר שלה"
"בוגדת?! על מה את מדברת?, מי בגד??"
"את, בתומר, עם איזה נער אחד, חשבת שאני לא אגלה נכון??"
"מה, הילוש תרגעי, על מה את מדברת, אלוהים את פשוט כל כך מרוכזת בעצמך!, לא בגדתי באף אחד, אם היית שמה לב לעוד מישהו בעולם הזה חוץ ממך, היית יודעת שאני ותומר לא ביחד כבר חודש וחצי!, וכן הוא עוד לא התגבר על זה, אבל זה לא אומר שלי אסור להמשיך הלאה!"
"מה? את צוחקת עליי נכון?? חודש וחצי?"
אני כל כך מטומטמת!! אני כל כך מטומטמת, חשבה הילה, איך יכולתי לעשות את זה? זאת אומרת לא להתעניין בה, להיות כל כך מרוכזת בעצמי. אבל זה לא נכון אני החברה הכי טובה שלה היא הייתה אמורה לספר לי לא? ידעתי שמיתר היא לא כזו! ידעתי שהיא לא כלבה שתבגוד בחבר שלה, או שבעצם, לא אני לא ידעתי! ואני לא סמכתי על החברה הכי טובה שלי, אז בסופו של דבר.. אני הכלבה פה, לא היא!
"מיתוש אני ממש, אבל ממש מצטערת, אני פשוט לא ידעתי"
"בטח שלא ידעת, איך תדעי אם את כל כך מרוכזת בעצמך"
"טוב תסלחי לי באמת, זה לא היה בכוונה, נו מיתוש את מושלמת ואת יפה, ואני לא, בבקשה תסלחי לי.."
"הנה שוב את מתחילה! מה הקשר, אם אני יפה או או שיש לי גוף, זה אומר שאין לי רגשות, שאני לא נפגעת מההאשמות כאלה?, וחוץ מזה הילוש, את כל כך יפה, את אפילו לא יודעת כמה"
"אני לא יפה!"
"טוב נמאס לי, איך אנחנו תמיד מגיעות לזה?? נשבר לי ממך!, אני רוצה להיות לבד עכשיו!"
מיתר קמה מהספה, ניגשה אל הדלת, ופתחה אותה.
"את לא רצינית" היא המשיכה לעמוד על יד הדלת.
והילה יצאה עם ראש מוכרן, ודמעות שזולגות על פניה.

זה באמת נכון? אני באמת כל כך אגואיסטית, איך לא שמתי לב לזה?? כנראה שאני באמת ממש מרוכזת בעצמי!…חשבה הילה על כך כל הדרך הביתה…