היומן של נטע – פרק 10

פרק 10
23/5/11
אין לי שעון עכשיו. איבדתי אותו בעליית הגג.
לא היה כלום בשער הזה.
כן- הוא הוביל אל עליית הגג. לא- הוא לא גילה לנו שום דבר חדש.
איפשהו בחושך איבדתי את השעון. אני צריכה ללכת לקנות אחד חדש בהזדמנות.
אז המפתח פתח ונעל את השער, אבל משהו לא היה בסדר. אחרי הכל, אם זה היה נכון משהו היה קורה, איזו חידה או רמז היו מגיעים אלינו.
אני ורון חיפשנו במשך שעה שלמה בין עליית הגג לשער המתכת משהו שיכול להוביל אותנו הלאה. הוא התייאש בסופו של דבר והתנצל ואמר שהוא חייב ללכת הבתה.
מה שקרה אחר-כך הפחיד אותי.
עליתי לבד אל עליית הגג והבטתי סביבי. "למה אין פה כלום?" קראתי בתסכול ואז ביקשתי בקול שאני אקבל רמז, כל דבר. משהו.
באותו הרגע, ארגז שלא ראיתי קודם נפל ופתח חדש, שהיה שקוע בתוך הקיר, התגלה לפניי. שאלתי את האוויר אם יש סיכוי לרמז נוסף. מי שלא יהיה עזר לי, החליט להתעלם ממני הפעם.
פניתי אל השקע ובחנתי אותו בהיסוס. העברתי את ידי על פני השקע. הוא היה חלול, כמו צינור ונכנס פנימה, אל תוך הקיר. פתאום הכיס שלי בערה, שלפתי משם את המפתח ויכולתי לשמוע אותו מזמזם. הבטתי במפתח ואז בשקע שבקיר.
'זה לא יכול להיות' חשבתי 'זה קורה רק בסרטים'. ובכל זאת שלחתי את המפתח אל הקיר, הכנסתי את המפתח בקלות אל תוך השקע וסובבתי אותו.
לרגע נשמעו קולות תקתוק, נקישה ועוד משהו שלא ידעתי מהו.
צרחתי בשקט כשהקיר נפתח וזז הצידה (מטורף לא?). הבטתי בחדר האפל שנפתח לפניי.
הבטתי ברצפה ואז הרמתי את מבטי וקפצתי. משהו הביט בי בעיניים אדומות.