היומן, כי אני שטן ומלאך- 7.7.20: חצי ב'.

יחסית לנסיכה אנימי הייתה זריזה ביותר.
היא לחמה טוב מאוד, תוך דקות הצלחנו לעלות קומה בלי להתגלות, כל פעם שמלאך קלט אותנו אנימי הכתה אותו במהירות והוא התעלף.
"איפה החדר?" שאלה אנימי.
"איזה חדר?" שאלתי בחזרה.
אנימי נאנחה. ישבנו צמודים אחד לשני על הרצפה, שעונים על קיר חדר האוכל כשכל המלאכים בו מעולפים או קשורים כדי שלא יפריעו לנו בהימלטות, ניסיתי לעזור לאנימי בקרבות אבל ידיי הכבולות באזיקים לא עזרו בצורה משמעותית.
"חדר השומרים," ענתה אנימי וקיפלה את רגליה "אם הם שמו עליך את האזיקים בטוח היית שם. תנסה להיזכר איפה הוא נמצא."
הנהנתי ועצמתי את עיניי, ראיתי במטושטש שנזרקתי למקום מסוים וידיי הושטו קדימה ללא רצוני, אזיקי הפלדה נסגרו על מפרקי הידיים והמפתח נעל אותם לאחר מכן הובילו אותי דרך כמה חדרים וקומה עד שהגענו לתא הכלא שבו פגשתי את אנימי.
"אנחנו בקומה," אמרתי "רק עוד כמה חדרים ומגיעים."
פניה של אנימי אורו, אך לפני שהספיקה להגיד משהו צליל האזעקה החזק נשמע, יד חזקה תפסה בכתפי וגררה אותי למקום מסתור כשהיד מכסה את פי.
"תהיה בשקט." אמר קול מוכר.
זיהיתי את הקול, זהו קולה של מיילי.
תפסתי את היד והורדתי אותה.
"מיי," קראתי בכינוייה "מה את עושה כאן?"
"מנסה שלא יתפסו אותנו," אמרה מיילי "ומה אתה עושה עם בת השטן, אנימי?"
התכוונתי לענות אך נשמעו צעדים הולכים ומתחזקים, מישהו מתקרב אלינו, מיילי כיוונה את רגלה
כך שאם מישהו ייכנס היא תוכל להעיפו ולהבריח אותנו מהחדר לפני שיקום על רגליו.
בפתח הציצו פניה הטובות של אנימי אך שריטה אדומה נראתה על מצחה.
"את בסדר!" קראתי וחיבקתי את אנימי.
כשהתנתקתי מהנסיכה מיילי הסתכלה עליי במבט מסוקרן, כזה שאומר 'אתה לא אומר לי משהו, ואני לא זזה ממך עד שתגיד לי מה זה', ידעתי שלא אוכל לשקר לה אבל גם לא להגיד את האמת.
"מי זאת?" שאלה אנימי והסתכלה על מיילי.
מיילי פלטה נחרת בוז.
"את אולי בת השטן," אמרה מיילי "אבל לא היית במצודה כבר חמש עשרה. את לא יודעת כמה השתנה שם, אני הלוחמת הבכירה של אביך. שמי מיילי."
אנימי הסתכלה בהפתעה על מיילי וכנראה התכוונה להשיב למיילי, אבל אני התרוממתי בקול והבטתי על המקום.
חדר האוכל היה מקודם דחוס בשולחנות אכילה שעליהם שכבו כמה מלאכים מעולפים, אבל עכשיו נראה כאילו התחולל קרב אמיתי, מלאכים רבים שכבו על הרצפה ושלוליות של דם לבן התפשטו סביב גופם. כן, דם מלאכים הוא דם לבן, בניגוד לדם השטנים השחור.
"הייתי חייבת להרוג אותם." אמרה אנימי בצער.
"את הרגת בערך חמישה מלאכים לבדך?" שאלתי בפליאה "ואפילו לא היית חמושה!"
"האמת…" אמרה אנימי ושלפה סכין שחור שדם מלאכים לבן לכלך אותו.
"סכין יפה." אמרה מיילי באדישות.
אנימי לא התייחסה אליה, היא יצאה בזהירות מהחדר והביטה לצדדים לפני שהמשיכה, אני ומיילי עקבנו אחריה ומצאנו אותה מביטה מהחלון על העננים שמסביב למבנה.
"אני חושבת שנצליח לעוף עד המצודה," אמרה מיילי שכעת עמדה ליד אנימי "מוכנה, נסיכה?"
"לא," אמרה אנימי "הכנף שלי נפצעה בקרב. כואב לי אפילו לפרוש אותן."
הנחתי יד על כתפה של אנימי, מה שהיה לא ממש נוח בגלל האזיקים שעל ידיי.
"אני מוכן לעזור לך," אמרתי "אבל מה עם האזיקים?"
"מצאתי את המפתח הזה בדרך." אמרה מיילי ושלפה מפתח.
לאחר ששיחררה את ידיי מיילי פנתה לעוף, ואני אחזתי בידיה של אנימי, מיילי פרשה את כנפיה וקפצה מהחלון כשאני אחריה, עופפנו בשלווה כאשר השמש החלה לשקוע.