היומן, כי אני שטן ומלאך- 7.7.2: חצי א'.

להילחם. פשוט להילחם.
זהו קוד הקרב של היחידה 'עטלף' שבה אני משתתף, בתור חייל מיוחד שחציו מלאך וחציו שטן.
הכנפיים הלבנות שלי הבדילו אותי משאר הלוחמים בעלי כנפי העטף השחורות והגדולות, לפחות היו לי קרניים אדומות כמו שלהם אבל אני עדיין השונה שלעולם לא יהיה אחד מהם, אחד מהלוחמים הגדולים והשטנים המפחידים ביותר.
"ניקו!" קראה מיילי "ניקו, אתה מקשיב?"
"מה?" התעוררתי ממחשבותיי.
"אני לא מבינה למה תרחטי בכלל להביא אותך הנה." אמרה מיילי ואחזה בראשה בייאוש.
"המפקדת." הגיע גבר אחר מיחידת 'עטלף'.
"מה עכשיו, ג'ואס?" שאלה מיילי.
"אותנו מלאכים," אמר ג'ואס "בכיוון מזרח, ממש קרוב לרכס הירוק."
מיילי הנהנה לעברו ופנתה אליי.
"הגיעה הזמן לראות מה אתה יכול לעשות!" קראה מיילי.
הדלת השחורה הגדולה נפתחה ויחידת ה'עטלף' עופפה דרכה לעבר הרכס הפורח בגווני ירוק וכחול יפים, עפתי יחד עם הקבוצה וכשהתקרבנו לרכס הירוק התחלתי לשמוע את מיילי מחלקת הוראות.
"תעופו אל המלאכים! אבל-" רעש גדול קטע את המשפט "תתקפו את המלאכים, אנחנו חייבים ל-" עוד רעש "ותדאגו לזה טוב טוב! מובן?"
"כן!" קראו השטנים.
ראיתי את מנהיג קבוצת המלאכים מעופף בדיוק מעל הרכס, מטפחת לבנה-צהובה הייתה מורמת על אפו וידיו עטו כפפות לבנות, כנפיו היו ענקיות וחבטו באוויר ללא קושי, נדהמתי מהזוהר הלבן של הנוצות באור השמש.
עפתי המהירות לכיוון המנהיג ותפסתי את ידו עטויית הכפפה, ניסיתי לבעוט במלאך אבל הוא סובב אותי וקשר פיסת בד לראשי כך שלא אוכל לראות, המלאך היכה בראשי בחוזקה והתעלפתי.

המטפחת הוסרה מראשי ונזרקתי לתוך תא כלא חשוך.
התיישבתי על הרצפה הקרה והבטתי על אזיקי הפלדה שהוצמדו לידיי, המלאכים האלה היו אכזריים והם עומדים להישאר כאלה מכיוון שאני נחשב שטן. ליד אנשים מלאכים מתנהגים באופן מקסים וגורמים לשטנים להיראות רע אבל ליד שטנים -אפילו אם הם קטנים- המלאכים יכולים להיות מרושעים ביותר ואפילו להרוג את השטן.
קיוויתי בכל ליבי שזה לא מה שהם יעשו לי, וקיוויתי שמיילי תמצא אותי בהקדם.
"אתה!" אמר קול זועף מחוץ לתא "מה שמך?"
"אתה מדבר אליי?" שאלתי.
הסתובבתי, בצד השני של הסורגים עמד מלאך לבוש בלבן ובצהוב, הוא חייך אליי כאילו אני לא האויב המושבע שלו ושל עמו, היה לו שיער חום ארוך ועיניים בצבע דבש.
"כן." אמר המלאך.
"טוב," עניתי "שמי ניקו אמורלד. מי רוצה לדעת?"
השומר הוריד אתה קסדה וחשף כתר זהב קטן, הוא חייך אליי בחביבות וקלטתי שזו נסיכה.
"הנסיכה אנימי," אמרה הנסיכה "ואני אבריח אותך מפה. אני לא סתם שטנית."
"את שטנית?" שאלתי בתדהמה.
"כן." אמרה השטנית.
הבחנתי בקצוות של כנפי עטלף מתחת לגלימה הארוכה וקרניים שכוסו קודם בעזרת הקסדה, הנסיכה החזירה כעת את הקסדה למקומה על ראשה ושלפה מפתח.
השטנית פתחה את דלת התא ועזרה לי לצאת, הושטתי את ידיי כדי שתפתח את האזיקים אבל אנימי הנידה בראשה.
"אין לי את המפתח לאזיקים," אמרה אנימי "נצטרך להשיג אותו בלי שנתגלה."
'זה בהחלט יהיה אתגר.' חשבתי לעצמי.