היומן -חלק ב'

באותה התקופה חשבתי שהחיים הטובים זה לקום בשתיים בצהריים, ושהחיים הפחות טובים זה שאחי מעיר אותי כי חברות מחפשות אותי כבר שעה בנייד ואני לא עונה.
מפה לשם אני מגיעה למצב שבו אני מעבירה את כל היום שלי בשינה ודיבור בטלפון על מה נעשה היום בערב.
"טוב אני אדבר איתכן יותר מאוחר הרגע קמתי משינה אם לא אכפת לכן" בלי לחכות לתשובה ניתקתי את השיחה וצנחתי על המיטה כאילו לא שכבתי עליה לפני פחות משעה.
סידרתי את החדר בצורה כזו שאני לא אחטוף שיעור מוסר מאמא ברגע שתחזור והלכתי לסלון לראות קצת טלוויזיה, טוב לא קצת… ישבתי שם כמעט ארבע שעות, אבל למי זה אכפת? מותר לי.
מפה לשם שמתי לב שכבר מאוחר, אני צריכה לצאת מהבית, השארתי את אחי לבד ויצאתי…

כשחזרתי התנדף לי כל החשק… הלכנו, הסתובבנו, היה הכל טוב ויפה עד שהתחילו לריב… וההיא מערבת ידידים מבחוץ וההיא מביאה את החבר שלה.. לאיזה רמה הגענו?!
טוב לא משנה, התפזרנו כל החברות ועליתי לאוטובוס לכיוון הבית, לא היה עומס בכביש אז תוך כמה תחנות הגעתי לאיזור, ירדתי מהאוטובוס והמשכתי ברגל, ועל אותו הספסל ישבה לה הילדה שראיתי ביום שלפני.
התקרבתי לספסל ורציתי לשאול אותה בצחוק אם היא ישבה שם מאתמול וחיכתה לי אבל זה היה יכול להישמע מתנשא ומגעיל אם היא לא הייתה מבינה את הבדיחה אז העדפתי להסתפק ב"שוב שלום לך"…
היא הסתכלה עליי ואמרה שלום בשקט, מתוך כל החוסר נימוסים שלי נזכרתי שלא אמרתי לה מה השם שלי אז שיחקתי איתה כמו שהיא שיחקה איתי… אמרתי: "סיוון".
-"מתאים לך סיוון, שם יפה.
אמרתי "תודה" וחשבתי לעצמי עד כמה היא מסוגלת להיות שפיצית אם היא ענתה לי בכזה שלוף על משחק המילים הגרוע של אתמול בכלל.
שמתי לב שהיא מסתכלת עליי אז אמרתי: "תרשי לי להיות גסת רוח לרגע ולשאול אותך מה את עושה פה? קצת מאוחר בשביל לבוא לבקר את השכונה, לא?"
היא נעצה בי מבט של "אני לא מבינה את השאלה שלך" ואז אמרה בקול מתנשא "אמרת שתשמחי לראות אותי כאן, חזרת בך?"
עניתי לה שנחמד לראות אותה ואת המחברת שלה שוב, גם אם זה בשעה כל כך מאוחרת…
היא העיפה מבט על המחברת והפנתה מבט לכיווני, אחר כך היא הרימה את המחברת במקביל לפניי ואמרה "לא מחברת, יומן".
על הכריכה היו כתובים מספרים, היה שם 6 ו-83 וגם 24… הייתי שקועה כל כך בלהבין מה המספרים האלה אומרים שלא שמתי לב שהפלאפון מצלצל.
היא אמרה בתמימות "המכשיר שלך, הוא מצלצל" – אה כן נכון… זה היה אחי, הוא רוצה שאחזור.
"אני ממש חייבת ללכת, אני אראה אותך שוב?"
-"כן, עוד ניפגש".
הלכתי קצת לכיוון הבית ושהסתובבתי אליה היא כבר לא הייתה שם.